אלפי מנשה עה"ת קכט

חידושי הלכות

במד"ר בפרשתינו איתא ויאמר בילדכן את העבריות למה ציום להרוג אותם ע"י המילדות כדי שלא יתבע הקב"ה ממנו ויפרע מהן עכ"ל ועיין בחידושי הרש"ש שהקשה דלעיל בב"ר פרשה ל"ד איתא דב"נ חיוב ע"י שליח ומתרץ דאפשר דהכוונה התם דוקא בשכרו וכמו שדרשו שם לעיל מיד איש אחיו זה השוכר את אחרים להרוג את חבירו וכ"מ ברמב"ם בפ"ב מהל' רוצח ועיי"ש במשל"מ מ"ש בשם הריטב"א עכ"ל, ולא ניחא לו בתירוצו דמלבד דאין זה מספיק אליבא דכ"ע דהנה באמת ברמב"ם בהלכות רוצח שם משמע שדעתו הוא לחלק כן לענין שיהא השליח מחייב בד"ש בין שליח בשכר ובין שליח באמירה בעלמא והמשל"מ שם מביא בשם הריטב"א בפרק האיש מקדש שכתב כן להדיא. אולם הש"ך בחו"מ סי' ל"ב מביא בשם הריטב"א בפרק האיש מקדש להיפך דאפי' בדיבורא בעלמא חייב המשלח בד"ש וכבר כתבתי בספרי אלפי מנשה. על חו"מ בסי' ל"ב דבהריטב"א בפרק האיש מקדש איתא כמו שהביא הש"ך בשמו ולא כמו שהביא המשל"מ בשמו וכתבתי שם דהרמב"ם סובר כתוס' בב"ק דף ניו שהביא הש"ך שם שמחלקים כן להדיא בין שליח בשכר ובין שליח בדיבורא בעלמא וא"כ תירוץ הרש"ש הנ"ל יתכן רק אליבא דתוס' ורמב"ם אבל לדעת הריטב"א וכן הסכים עמו הש"ך שם ליתא לתירוצו ועוד דהנה בב"ר שם פרשה ל"ד מתחלה קאמר מיד איש אחיו זה השוכר להרוג את חבירו ואח"כ קאמר שם דב"נ נהרג ע"י שליח ויליף לה מדכתיב שופך דם האדם ע"י אדם דמו ישפך ועיין בתומים בסי' ל"ב שמביא שם דברי המדרש אלו וכתב דכל המפורשים נתקשו בדברי המדרש אלו חדא דל"ל תרי קראי ועוד למה נקט מתחלה השוכר ולא השולח, ומתרץ הוא ז"ל דכל אחד ענין בפ"ע הוא דהשוכר הוא שלא אמר לי' בתורת שליחות לך הרוג רק אמר לו אם תהרוג תקבל פרס ושולח הוא בתורת שליחות לך הרוג פלוני, ולכך צריך תרתי קראי עיי"ש בתומים וא"כ לפי"ז הרי דעת המדרש הוא דב"נ כשאמר לשליחו לך הרוג פלוני חייב המשלח אפי' בדיבורא בעלמא וא"כ ליתא כלל לתירוץ הרש"ש הנ"ל

ולפענ"ד נ"ל ליישב דהנה אין שליחות לעכו"ם ל"ש אינהו לדידן ול"ש אנן לדידהו וכדאיתא בש"ס ב"מ דף ע"א וכן קי"ל בחו"מ סי' קפ"ח סעיף א' [לחומרא יש שליחות לעכו"ם לדעת כמה פוסקים אולם זה הוא רק מדרבנן עיין רש"י ותוס' ב"מ שם ובמח"א הלכות שלוחין סי' י"ד ובח"ס חאו"ח סי' פ"ד] אך עכו"ם לעכו"ם יש שליחות לדעת כמה פוסקים עיין ש"ך חו"מ סי' רמ"ג סק"ה. ובמג"א סי' תמ"ח ובב"ש באע"ז סוף סי' ה' ובפתחי תשובה שם ובקצה"ח סי' קפ"ח ובאב"מ סי' ה' עיי"ש והנה כבר כתבו הקדמונים דמשנבדל אברהם אבינו ע"ה במילה יצאו ישראל מדין בני נח וא"כ א"ש דברי המד"ר הנ"ל ולק"מ דשפיר קאמר המדרש כאן גבי המילדות העבריות שיפרע הקב"ה מהן ולא מן פרעה כיון דאין שליחות ישראל לעכו"ם ומה דקאמר בב"ר דב"נ חייב ע"י שליח התם הכוונה הוא דב"נ ששלח ב"נ אחר ועכו"ם לעכו"ם יש שליחות

ולפי הנ"ל לא קשה נמי קושית הרש"ש שם על המהרש"א בסנהדרין דף נ"ז שכתב דפרעה ציוה להן להמילדות העבריות להרגן קודם שיצאו לאויר העולם משום דישראל אינו מוזהר על העוברין וכתב הרש"ש דהוא תמוה דאדרבה לדעת רבינא בב"מ דף יו"ד היכא דהשליח לאו בר חיובא הוא מחייב שולחו וכ"פ הרמ"א בחו"מ רס"י קפ"ב עכ"ד ולפי הנ"ל לק"מ דהא ישראל לעכו"ם אין שליחות וא"כ הכא אף שהישראל השליח לאו בר חיובא הוא לא מחייב שולחו פרעה. ושוב ראיתי בפרשת דרכים בדרך צדקם דרוש י"ז שכתב ג"כ כדברי המהרש"א הנ"ל והוא כתב שם דירא פרעה אולי לא ישמעו אליו המילדות בשפיכת דמים ולפיכך ציוה להמילדות העבריות דוקא ונתן להם עצה להרוג קודם צאתם לאויר העולם ובזה אין המילדות מוזהרים עיי"ש ולפי דבריו לא יוקשם כלל קושית הרש"ש הנ"ל דבכה"ג יש שלד"ע ומחייב המשלח דהרי פרעה לא חש כלל לזה מה שיהא הוא חייב אלא שירא פרעה שלא ושמעו אליו המילדות בשפיכת דמים כיון דהם מוזהרים לכך ציום להמילדות שהן אינן מוזהרים על עוברין ואולי וגם כוונת המהרש"א שם הוא כדברי הפר"ד ולק"מ

הנה לפי"ד המהרש"א והפר"ד הנ"ל שפרעה ציוה להמילדות העבריות להרגן קודם שיצאו לאויר העולם וכן מוכרע בגמרא פ"ג דסוטה וכמ"ש המהרש"א והפר"ד שם דאיתא שם בגמרא שפרעה מסר להמילדות סימן גדול ירכותי' מצטננות וכו' בן פניו למטה בת פני' למעלה וכן היא במד"ר כאן ולמה צריך לסימן זה וע"כ משום שציוה להורגן קודם שיצאו לאויר העולם לכן הוצרך לסימן זה עיי"ש ולפי"ז קשה מה קאמרי במד"ר הנ"ל שאמר פרעה שהקב"ה