אלפי מנשה עה"ת קכד

עם י"א בניו שבאו למצרים באו בסוד שבט שמות מרגלאין ואה"ה יהיו שיוצאין בשבת וזהו דפתח ואלה שמות כי ואל"ה גי' מ"ב והשבע שמות מרגלאין יוצאין ע"י שם מ"ב דבריאה וכנ"ל וא"כ שפיר נכון הוא מאוד מה שנרמז שבת בס"ת א"ת יעק"ב אי"ש. ולפי"ז אתי שפיר מה שבאו שבעים נפש דייקא דהנה מ"ש בכוונת שבשבת יוצאין שבע שמות מרגלאין ע"י שם מ"ב דבריאה מקיר דבר זה הוא ברע"מ בפרשת יתרו דף צ"ב ואיתא שם ברע"מ שמן שבע שמות מרגלאין נפיקין שבעין ענפין עיי"ש ולכך שפיר באו שבעים נפש דייקא כנגד שבעין ענפין דנפקין מז' שמות מרגלאין וז"ש יצאי ירך יעקב שבעים נפש וקאמר יצאי ירך יעקב ולא קאמר בני יעקב [עיין בס' נועם מגדים בפ' פנחס שמדייק ג"כ כן] כי יעקב עצמו הוא בסוד שבע שמות מרגלאין וכנ"ל והשבעים נפש הם כנגד שבעין ענפין היוצאים משבע שמות מרגלאין לכך קאמר יוצאי ירך יעקב יוצאי דייקא ואיש נמי מה דקאמר ויוסף הי' במצרים כי בא הכתוב בזה לתת טעם למה בא יעקב עם יוצאי ירכו למצרים בסוד השבע שמות מרגלאין ושבעין אנפין לזה קאמר ויוסף הי' במצרים וכיון שיוסף הי' במצרים ויוסף הוא לקבל שבת וכדברי הז"ח הנ"ל ולכך שפיר בא יעקב עם יוצאי ירכו אל יוסף למצרים בסוד הז' שמות מרגלאין ושבעין אנפין

ותקח לו תיבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ופירש"י ז"ל גמא גמי בלשון משנה. ונראה עפי"מ דאיתא בזהר דף י"א אשר כל ענין של משה שהצפינה אותו ג' ירחים ושמה אותו בתיבה רומז הכל על מתן תורה שהי' בחודש השלישי והתיבה הוא הארון שהו' בו הלוחות ותחמרה בחמר ובזפת דא הוא אורייתא שהחמירה קב"ה במ"ע ומצות ל"ת עיי"ש וזה הוא מה שהי' התיבה של גמא דייקא כי גמ"א גי' לו"ח וזה שפירש"י ז"ל גמא גמי בלשון משנה כי גמ"י גי' ג"ן והוא ג"ן סדרים דאורייתא וגם גמ"א עם גמ"י גו' אמו"ן והוא התורה שאמרה ואהי' אצלו אמון ועיין גם בפי' מעשה אורג על הפייט יום א' דשבועות שכתב שם אשר אמו"ן הוא ס"א מסכתות ול"ו שעליהן גמרא שהם כמנין אמו"ן עיי"ש וזהו גמ"א עם גמ"ו העולה אמו"ן רומז גם על תורה שבע"פ. וזהו נמי מ"ש ותחמרה דייקא כי ותחמרה הוא אתווון תור"ה מ"ח והוא נגד מ"ח מעלות שהתורה נקנית בהן וגם הס"ת ותחמר"ה בחמיר ובזפ"ת הוא תר"ה עולה מספר הלכ"ה למש"ה מסינ"י וירא מלאך ד' אליו בלבת אש כתב רש"י זיל בשלהבת אש לבו של אש כמו לב השמים בלב האלה ואל תתמה על התי"ו יש לנו כיו"ב מה אמולה לבתך עכ"ל והנה האבן עזרא כתב וז"ל יש מפרשים בלבת אש בלהבת אש והנכון בעיני. כי פירושו בלב האש כי כן מצינו מה אמולה לבתך עכ"ל והנה מדברי הא"ע נראה בהדיא שפירושו בלב האש הוא פו' אחר ואינו כפי' הי"מ בלהבת אש אמנם משטחיות לשון רש"י ז"ל הנ"ל נראה שדעתו הוא אשר שלהבת אש עם לבו של אש הוא פי' אחר. ונ"ל לפי"ז לרמז בכוונת דברי רש"י ז"ל דהנה איתא במד"ר וירא מלאך ד' אליו בלבת אש ר"י אומר זה מיכאל ר"ח אומר זה גבריאל וכו' כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה וכתב היפה תואר שם דמה שהזקיקו לומר זה גבריאל משום דהוא שרו של אש ומכיון דנגלה בלבת אש היינו גבריאל ולר"י י"ל דלבת אש היינו אור השכינה ולא אש ממש ויתכן שרמזו לדין ורחמים כי דעת ר"י שנגאלו ברחמים ולד"א שהאמצעי הי' מיכאל שהוא ממונה על מדת הרחמים והוא של שלג וכידוע ודעת ר"ח הוא שהי' בדין כאמור וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ולכן אמר שהאמצעי הי' גבריאל שהוא ממונה על מדה"ד עכ"ד ולפי"ז י"ל שרש"י ז"ל בפירושו שלהבת אש לבו של אש נמשך בזה אחר מימרא דר"י שמלאך זה הי' מיכאל ולכן פירש שלהבת אש היינו לא אש ממש רק אור השכינה וזה הוא דקאמר ג"כ לבו של אש כי ל"ב א"ש גי' של"ג והוא מיכאל שהוא של של"ג וכמ"ש היפה תואר הנ"ל וכן הוא ג"כ במד"ר פרשת נשא פ' י"ב ובפרשת שופטים פרשה ה' והבן זה

ואם נימא דגם כוונת רש"י ז"ל הוא אשר שלהבת אש ולבו של אש הם שני פירושים וכמבואר באבן עזרא הנ"ל ורש"י ז"ל תפס שני הפירושים כי שניהם אמת נ"ל לרמז בדברי רש"י ז"ל הנה לפמ"ש רש"י ז"ל בשלהבת אש י"ל דהנה מה שנגלה הקב"ה למשה מתוך סנה דייקא הראה לו בזה הגאולה של מצרים וכדאי' במד"ר ר"א אומר מה הסנה שפל מכל האילנות שבעולם כך היו ישראל שפלים ירודים למצרים לפיכך נגלה אליהם הקב"ה וגאלם שנאמר וארד להצילו מיד מצרים עיי"ש ועיין גם ברבינו בחיי שכתב מתוך הסנה מתוך ניסן כו המראה הזאת למשה בט"ו בניסן הי' וזהו מתוך הסנה הוא יום הגאולה עיי"ש והנה כתב בס' א"נ בפרשה זו ד"ה א"י ואלה שמות לפרש הפסוק והי' אם לא יאמינו לקול אות הראשון והאמינו לקול האות האחרון