אלפי מנשה עה"ת י

ובפרשה י"ד סי' כ"ב עיי"ש הרי שדרשו ח"ל מנחה לשון נח וזהו דהאמר כאן לשון מנחה כי מנחה הוא לשון נח ונ"ח גי' אחט"ם עדה"כ הנ"ל ותהלתו אחטם לך ורמז בזה לחוטמא והיינו שקרבן הבל הי' לחוטמא דעתיק וקרבן קין הי' לחוטמא דזעיר. ושוב מצאתי בת"ז תיקון ס"ט [והוא בת"ז שלפני דפוס לבוב עם פי' כסא מלך דף קע"ה ע"ב] דאיתא שם דקרבנא דהבל אסתלק לאתר דעתיק יומין דאתמר בי' ועתיק יומין יתיב ואתקבל לי' ברעוא עיי"ש ולפי"ז הרי דברינו הנ"ל נכונים ואמתיים המה בס"ד

זה ספר תולדות אדם. יל"ד מה דקאמר זה ספר ולא קאמר אלה תולדות אדם וכמ"ש בשאר מקומות אלה תולדות ישמעאל אלה תולדות נח וכן כולם וכבר מדייק זאת הרמב"ן ז"ל ועיי"ש ברמב"ן מ"ש בזה. ולדעתי נראה עוד דהנה לא נברא אדם אלא כדי ללמוד תורה וכמו שאמרו ז"ל אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת וזה הוא הטעם שהמצוה הראשונה הוא מצות פרו ורבו והמצוה האחרונה הוא מצות כתיבת ס"ת וכתיב שם ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בניי ונעוץ סופו בתחילתו לרמז שמה שנצטוו על פיו הוא רק בשביל ללמוד תורה שלכך הוא יצורת אדם ועיין גם במג"ע על ואתחנן אופן רמ"ז שכתב דמש"ה יצירת הולד הוא ארבעים יום כי עיקר היצירה הוא עבור תורה שבע"פ ובארבעים יום יש תתק"ס שעות כמנין מתניתי"ן שהוא תורה שבע"פ עיי"ש והנה לא די בלימוד תורה לבד רק צריך שהלימוד יבואו לידי מעשה לשמור ולעשות וגם לתורה צריך ג"כ יראת שמים וכמו שאמרו ז"ל אם אין יראה אין חכמה וכן אמרו ז"ל בש"ס שבת דף ל"א ע"פ והי' אמונת עתך וגו' דהפסוק זה קאי על לימוד תורה אמונת זה סדר זרעים עתיך זה סדר מועד וכו' וסיים יראת ד' הוא אוצרו אי איכא יראת ד' אין אי לא לא. וזה הוא נמי מה שיצירת הולד היא בארבעים יום שבארבעים יום יש תתק"ס שעות שזה רומז על לימוד תורה שבע"פ וכדברי המג"ע הנ"ל ובצירוף מ' למספר תתק"ס בהתכוללם יחד עולים ירא"ת שמיים. וז"ש זה ספר תולדת אדם כי מלת זה מורה על יראת שמים ועל שמירת המצות כטעם דכתיב סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם הרי דקאי תיבת זה על אלקים ירא ועל מצותיו שמור ע"כ מלת זה האמור כאן מורה על יראת שמים ועל שמירת המצות וספר מורה על התורה וכפשוטו ומורה דייקא על תורה שבע"פ כי ספר הוא מלכות וכמ"ש בספר קה"י ערך ספר בשם זהר שמות דף י"ז עיי"ש ומלכות הוא תורה שבע"פ וכנודע וזהו זה ספר תולדת אדם ר"ל שתולדת אדם הוא רק בשביל זה ובשביל ספר שהיא יראת שמים ושמירת המצות ולימוד תורה. ותורה שבע"פ דייקא שלכך נברא האדם

איתא בגמ' ע"ז דף ה' אמר ר"ל מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם וגו' וכי ספר הי' לו לאדה"ר מלמד שהראה לו הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו כיון שהגיע לדורו של ר"ע שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעך אל ע"כ. והנה לכאורה. צריך להבין דהאיך נתיישב מה דכתיב ספר בזה דקאמר שהראה לו הקב"ה דור דור ודורשיו ואינך דמה לשון ספר שייך בזה. אך כפי הנראה כוונת הגמ' הוא דכיון שהראה לו גם את ר"ע ותורתו ע"כ שפיר כתיב ספר כי ספר הוא התורה. אולם אכתי צריך להבין מנ"ל זאת לדרוש מלת ספר על ר"ע ותורתו דייקא. ונ"ל דהנה מלת ספר מורה על תורה שבע"פ וכמו שכתבתי לעיל בדיבור הקדום והנה כתב המג"ע בפרשת קדושים ד"ה ובזוהר אשר ר"ע הוא כלל תורה. שבע"פ וע"י נתייסדה תורה שבע"פ עיי"ש וגם ר"ט הוא סוד המשנה וכמבואר בגמ' דקאמרינן דכולהו אליבא דר"ע וכ"כ בהדיא המג"ע בכמה דוכתי שר"ע הוא סוד המשנה וע"כ רב"י עקיב"א טולה משנ"ה. ומעתה א"ש מה שדרשו רז"ל מלת ספר על ר"ע ותורתו דייקא כיון דעל ר"ע ותורתו שייך לשון ספר

עוד י"ל דהנה ידוע מאמר רז"ל בש"ס נדרים אשר חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חסר א' וידוע מהאר"י ז"ל אשר ר"ע השיג גם השער נ' ולכך שפיר דרשו רז"ל מה דכתיב זה ספר על ר"ע ותורתו דייקא כי ז"ה ספ"ר עולה מספר שנ"ב והוא ר"ת ינ' ישערו דבינה שהשיג ר"ע

ומדי דברי פה מר"ע נימא בו מילתא והוא דהנה ר"ע לפעמים נכתב בא' לבסוף ולפעמים בה' לבסוף וכמ"ש במג"ע על ואתחנן אופן ע"ג ומצינו רמז לזה אשר מידי "אביר "יעקב אותיות "רבי עקיבא בא' וכמ"ש במג"ע שם אופן פ"ח או"ר זרו"ע לצדו"ק ולישר"ו ליב שמח"ה ס"ת "ר' עקיבא בה' וכמ"ש האר"י זיל בלק"ת בתהילים קפיטל צ"ז ועיין מזה גם במג"ע פרשת בלק ד"ה במדרוש רות עיי"ש ועיין במג"ע שם באופן ע"ג מ"ש טעם לזה מה שר"ע נכתב לפעמים בא' ולפעמים בה' ולדעתי נראה עוד דהנה ר"ע הוא שור המשנה