אהבת איתן ג

וכמש"כ הרמב"ם בהקדמתו לספר היד החזקה הובא ג"כ בהקדמתו אפיהמ"ש בד"ה וכאשר מת יב"נ כו' בהגהה שם עי"ש

והנה המחבר ספר לא ינצל מלזות שפתים אשר הבל יפצה פיהם, זה אומר הנה המחבר הזה רוצה לצבור כעפר כסף תועפות, כי טוב סחרה מכל סחורה, וזה יאמר הנה הוא רוצה לעשות לו שם בשם הגדולים, עשה יעשה לו כנפים, כנשר בשמים, לשום כסאו בין גדולי רומי של עולם מלכי רבנן [וכאשר ספרו על אא"ז הצדיק יסו"ע הגאון בנגלה ובנסתר, דרשן מפורסם למרחקי ארץ כקש"ת מו"ה ר' אבלי מינסקער זצוק"ל, שהניח אחריו ברכה כתבי קדש למאות ולאלפים קונטרסים, והפצירו בו בחייו להביא מעט מהם לבית הדפוס, להאיר עינים העופות ותאיבות לאמרי קדשו, והשיב להם: הלא אנשי דור הפלגה שאמרו 'ונעשה לנו שם' ראו מה עלתה בהם] ורוצה בכלל לעשות תוה"ק קרדום לחפור בה

עכ"ז פקח רבינו הק' את עיניו הבדולחים ואמר: הנה ידעתי כי ישיחו בי יושבי שער, בצאתו מגדר התורה ויאמרו, ראו איך גבה לבו בעשרו לעבור על ד"ת, הלא התנאים אשר קדמוהו הי' קטנם עבה ממתניו ולא ערב לבם לכתוב ספר שלם כזה, והיו כותבים רק ראשי פרקים לעצמם, והיו מסתירים אותם לבל יפרוץ הדבר, והנה זה בא במגילת ספר כתוב בפרסום לכל באי עולם אשר לא כדת ש"ת, אבל לא יכול לאמר עליו שעשה זה מאהבת הבצע, כי אהוריירי דרבי הי' עתיר משבור מלכא, כדאיתא בפ"ז דב"מ, גם שמעו הי' הולך בכל המדינות, והיה נשיא בא"י וקרוב למלכות, וכמו שכ' במיימוני בהקדמתו אפיהמ"ש עיי"ש, אך לא יבצר מאיש שוגה ופתי מלדבר תועה גם עליו, שכן טבעי בנ"א לפעור פיהם על מי שמחדש דבר, וידוע שהכתיבה היא באצבעות, ע"כ אמר הרבה יגעתי בעשר אצבעותי, פי' מלאכת הכתיבה, הגם כי היו סדורים המשניות מכבר כמו שכתב המיימוני בהקדמה שם, וכ"כ ספר הכריתות הביאו תוס' רע"ק שילהי מס' כלים, דאמר רי"א אשריך כלים כו' עיי"ש אבל ההעתקה והכתיבה עבודה קשה היא ע"כ אמר קודם מותו, הגם כי בנ"א ימצאו בי עון אשר חטא, אבל אתה הש"ת ידעת כי רק לכבודך וכבוד התורה עשיתי ולא הי' לי שום פנייה ולא הנאה קטנה שבקטנות ממעשי אצבעותי, זהו מה שנלפענ"ד

ואמרתי דבר זה לפני גדולי ישראל וקלסוהו בס"ד. ואחרי הדברים והאמת האלה באתי אני הצעיר באלפי משפחתי להודיע בשער בת רבים, כי לא באתי ח"ו להתגדר במלאכתי לאמר קבלו דעתי, כי מה יעיז זבוב קצוץ כנפים, נגד הרים גבוהים, עד גבהי שמים, אך ורק מה שהעלתה מצודתי הקטנה בלימוד המשנה תמידין כסדרן לפני קהל עדת ישראל, אשר אני שוכן בה, לא אחרתי מלהעלות במגלת ספר, למען תהי' למשמרת, אולי תהי' לרצון לפני אנשים בערכי, ורב תודות לד' כי חידושי מצא חן בעיני גאונים אשר עליהם בית ישראל שעונים

אנכי בן המחבר אחרי שנעתרתי לבקשת המדפיסים הנכבדים לקצר את ההקדמה של מר אבא זצלפ"ה, והצדק אתם לפי ערך מעט הנדפס רק איזו מספר קונטרסים מחיבורו הגדול של מר אבא זצלל"ה על משניות, ואומר ברוך השם יתברך ויתעלה, שקימני והגיעני לראות המעט הזה יוצא לאור הדפוס, ואם היה נדפס כולו בשלימות, אזי היה ערך עשרים פעמים ככה, מלבד מה שהניח אחריו ברכה בכתובים הרבה חדו"ת על גמרא, ועל אורח חיים וחידושיו על החיי אדם לבד יש לעשות חיבור שלם, כן הניח בכתובים הדרנים מסודרים, בפלפולים חדודים ומתוקים על רוב מסכתות הש"ס. אך הכל תלוי במזל כי לרוב כמותו לא יכלו המדפיסים להדפיס כולו במשניות שלהם, ותהא רעוא דתתקבל לע"ע זה המעט, וה' הטו"מ יעזרני להוציא לאור כל חידושיו שבכתובים

, והנה אמרתי לבוא במגלת ספר לספר מעט מזעיר בשער בת רבים מתהלות של מר אבא זצללה"ה, שהי' מדור העבר מהרבנים הגדולים ששמשו ברבנות בעיירות קטנות, עד כמה עמל ויגע על התורה בחיי צער ולחץ בכל ימי חייו, כמעט מעולם לא ידע שלו, כמה וכמה שנים שבע נדודים בהיותו נע ונד ממקום למקום להעזר למלאות מחסורי ביתו, ובכ"ז בהיותו מטולטל בדרך, ונתקיים עליו פת במלח תאכל וכו', וגם לפעמים לא רחוקות לא השיג אכסניא כראוי לפי ערכו ולפי בריאותו כי תמיד היה מהצנועין המושכין את ידיהם, ונחבא אל הכלים שייף עייל שייף ונפיק וכ"ז לא הפריעו מלמודו, כי לא מש מאהלה של תורה תמיד, גם בדרך שקד בעיון עה"ת בכל מקום בואו בבואו לאיזה עיר נשא תיכף את רגליו לביהמ"ד לרוות צמאונו במי ים התלמוד, וקיים