אהבת דוד ז

דרוש ז' לשבת כלה

יש"ק ה' סיון שנת תקו"ן

משנה שלימה שנינו גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא וכו':

אחד חכם שבחכמים פקיע ומומחה נודע בשערים גדולת חכמתו ויתרון דעתו הפלא ופלא בכל חכמה ומדע חכמות תוריות מדיניות טבעיות למודיות בקי בהן ובשמותיהן עשר ידות מדובר בו נכבדות ולו סדרים סדרי חכמות אצלו אמון לרקחות ולטבחות שת בטוחות ובדעתו חדרים תאומו"ת נולדו כל פרקי וסעיפי החכמות וגברה ידו בחכמת הטבע והמרקחות והרכבות וזרעוני גנות וכל אילן דמרנג וסגולת העשבים בכל עש"ב יהיה מותר גרעיניהן ועוקציהן ותולדותיהן ומחדש בטובו בכל יום מיני הרכבות בדשאים ואילנות רקח מרקחת. ודבר שהיה בכלל בחכמתו נטע נטיעה מורכבת מעשבים ואחד עשר סמנים בארץ מלחה ויוצא פרח ויצץ ציץ נטיעה מהודרת מרוקמת ומצויירת. ואולם ראה בחכמתו לפי טבע הנטיעות והאדמה אשר הם עליה שצריכות תדיר להשקותם מיין צלילן מיין דכיין ודין הניין להיותם נטיעים מגודלים תלי תלים צצי"ם וצמחי"ם ונוייהן לבר לא תשבע עין לראותן והלב חומד ערוגות מטען ושעשע יונק עם איש שיבה. ואחרי אשר נתפרסם החכם הזה בכחו הגדול הנמצא כזה האדם שיבא אחריו ורוצה בקיום הנטיעה ולא ישקנה הא ודאי פתי וסכל הוא כי כיון דהמרכיב נטיעה זו היולדה והמחזיקה הוא אמר דצריך להשקותה מי באר מים קרים טובים מאך כן צריך לעשות הרוצה בקיום הנטיעה וזו מילתא גלויה ומפורסמת:

כן עינינו הרואות הנה אלהינו יצר את האדם בחכמה נפלאה מטע ה' להתפאר ומורכב מכל העולמות הוא ציוה שחיי האדם תלויים בתורה ומצוות בתורה באר מים חיים כדכתיב כי היא חייך ואורך ימיך ובמצוות כתיב אשר יעשה אותם וחי בהם. ומי פתי שסובר לחיות בלי משקה התורה והמצוות הא ודאי יעשה בנפשו שקר כי הוא היוצר לימדנו כי זה חיי האדם ומי זה מחשיך עצה למעבד עובדא בנפשיה גברא דנש"י תורה ומצוות כי בנפשו דיבר. ואשר לו שם לבו את דבר ה' ולא ימוש ספר התורה מפיו מחיה חיים יחייהו וכל העולם כלו כדאי הוא לו כמ"ש ר"מ בפרק קנין תורה פרקא דיומא. וזה פשט הפ' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת וכו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח דימה לת"ח הלומד בתורה כעץ שתול על פלגי מים כי תדיר הוא שואב לחות המים וזהו חיותו:

והנה יש לדקדק מ"ש כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה דברישא קרי לה תורת ה' ואח"כ קראה תורתו וכבר רז"ל אמרו בתחילה היא תורת ה' ואח"כ זכה ונקראת תורתו ופירשו המפרשים כי בתחילה שמתחיל ללמוד נקראת תורת ה' אבל אחר שלמד ונעשה גברא רבא נקראת תורתו. ואפשר לתת טעם במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דת"ח מופלג יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה ואמרו ז"ל דלמשה תורה נתנה לו במתנה וז"ש כי אם בתורת ה' חפצו כאן בתחילה ואחר שזכה ללמוד ונעשה מופלג בתורה יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה ואז ובתורתו יהגה יומם ולילה נקראת התורה על שמו. ובפ"ק דע"ז דף י"ט אמרו אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ שנאמר בתורת ה' חפצו ואמרו שם והיה כעץ שתול ולא כעץ נטוע דשתול משמע דנעקר ממקומו ונשתל במקום אחר וכו' ע"ש ולדרכנו אפשר לרמוז כי הנה כתב הרב האר"י ז"ל כי מה שיתאוה האדם ללמוד בזה יחזיק כי בגלגול זה בא לתקן בחינת לימוד זה דהיינו או פשט או סוד או דרוש או רמז ושאר חלקי ת"ת כבר הוא תקן בגלגולים ועתה יתקן מה שחסר לו ולכן לא יכריח טבעו ללמוד בחלק אחר וז"ש כי אם בתורת ה' חפצו שילמוד בחלק שחפץ בו ובתורתו יהגה יומם ולילה בזה החלק מהתורה. וכי תימא הרי כל ישראל יש להם חלק בפרד"ס ומדוע יקבע לימודו בחלק אחד לז"א והיה כעץ שתול ולא נטוע שם רמז שכבר בא בגלגולים אחרים ולכן בגלגול זה מורה שבא לתקן אותו חלק שהוא חפץ בו:

א"נ אפשר ונקדים מ"ש רבינו אפרים ז"ל בפירושו על התורה כ"י פ' פקודי וז"ל אור זרוע לצדיק אור היא התורה זרוע לאכול מפירותיו עכ"ד. ואמרו בשוחר טוב על פ' בצאת ישראל ממצרים א"ר פנחס הכהן בר חמא הרקיע ששמו ערבות הקב"ה זורע מעשיהם של צדיקים עליו והוא עושה פירות. ולמדנו מהאמור שהקב"ה זורע התורה והמצוות ומוציאין פירות. והנה כתב מור"ם בהגהה בח"מ סימן רצ"ב דהמשתמש בפקדון והרויח אין צריך לשלם מהריוח לבעל הפקדון. ומרחמי ה' יתברך שנותן הפירות מהתורה והמצוות הגם שהדין הוא שאם הרויח א"צ לשלם. וכתב מור"ם שאם אמר המפקיד תן לי פקדוני ואני ארויח בעצמי והלה מעכב חייב ליתן הריוח מכאן ולהבא וכתב הרב ש"ך שמהרש"ל פסק דאפילו תבעו לדין וא"ל תן לי פקדוני כי יש לי ריוח ברור וזה מעכבו פטור דמבטל כיסו לא הוי אלא גרמא וע"ש בכנה"ג ובסימן קפ"ג הגהב"י אות ל"ה והנמשך. ובנדון זה שכבר נודע שהקב"ה משלם כל השכר לבסוף לעוה"ב. אך בכל לימוד ובכל מצוה מיחד שכרו וזורעו ועושה פירות לכל הדברות לא שייך אפילו מבטל כיסו של חבירו דהשכר אינו אלא לבסוף. וא"כ מה שיחד שכרו מטיבותיה הריוח ודאי להקב"ה דהכא לא בתורת פקדון בא לידו יתברך רק כך רצה הקב"ה. ובזה אפשר לפרש משנת פ"ב דאבות הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. ויש לדקדק מאי קאמר ונאמן וכו' וכי יש ס"ד ח"ו בזה ועוד ודע וכו' מה ידיעה זו. ואפשר שהכונה לא עליך המלאכה וכו' שכל התורה והמצוות שיעור קומה והוה ס"ד שאם לא גמר כל המלאכה יצא נקי ח"ו וכן לאידך גיסא שהקב"ה אינו פורע בזמנו ח"ו לז"א אמת שכל התורה והמצוות כלם אחוזי והם שיעור קומה אחד. אמנם בחסד עליון הוא רוצה לזכות את ישראל וכל אחד מה שעשה נוטל שכרו אמנם לא אתה בן חורין להבטל ונמצא כי כל ימי חיי האדם הוא עושה מלאכה אחת וליכא משום בל תלין ובסוף אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. ולפי משז"ל שכל לימוד וכל מצוה הקב"ה מיחד השכר וזורעם לפירות הוה ס"ד שכיון שהקב"ה לא יש שום צד שחייב בריוח שלא יש פקדון ולא מבטל כיסו ולא חוב שכתב הרא"ש ופסקו מרן סוף סימן פ"א וז"ל ראובן תבע לשמעון ריוח החוב שהיה עליו מכמה שנים וכו' ואף אם אמר שמעון אח"כ אני אתן לך ריוח דברים בעלמא הם ויכול לחזור בו מאחר שלא היה קנין. ולגבי קב"ה שדיבורו מעשה אם אמר היה מקום לומר שיתן הריוח אבל הקב"ה לא אמר שיתן ועוד אינו חוב שהכל מלאכה אחת. וא"כ היה ס"ד שישלם מן הפירות השכר. לז"א ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך מה שיחד לך בכל לימוד וכל מצוה. הכל יתן לך השכר בעצמו והפירות שלך. וזה חסד גדול שאינו דומה לנדון הרא"ש ותשובת הרשב"א סימן תתקל"ח שהוא מקור דברי מור"ם בהגהה כלל מפני שמתן שכרן קרי מתן לריוח והקרן שכר. זהו לעת"ל וא"כ לא יש חוב ולא מבטל כיסו של חבירו ולא פקדון וזה רחמיו יתברך שנותן השכר עצמו והפירות וזהו מתן שכרן מתנה פירות שגדלו והשכר עצמו:

וזה רמז הפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה שמחו צדיקים בה' והודו לזכר קדשו אור זרוע התורה שהיא אור זרוע שהקב"ה זורע התורה כמ"ש רבינו אפרים ז"ל ולא תימא שאינו לבעל תורה כי אינו חוב ולא פקדון ולא שייך מבטל כיסו ועכ"ז מרחמיו יתברך אור זרוע הוא לצדיק אך שתהיה תורה אמיתית לשמה וזה ע"י הענוה שנעשה מרכבה לשכינה ולכן מכוין לאמת כי תורה שבע"פ היא כנגד השכינה ואמרו בסוף פרק כסוי הדם יכול יגיס דעתו ת"ל משרים ולמדנו שהעניו נקרא ישר וז"ש ולישרי לב שהם ענוים בלב ואז שמחה שהיא השכינה כנודע היא עמם והיא תורה שבע"פ ומכוונים אל האמת ואז אור זרוע פירות התורה הם לצדיק. וגמר אומר שמחו צדיקים מעוטרים בשכינה הנקראת שמחה בה' יחוד גמור והודו לזכר קדשו כי ברוב חסדיו משלם הקרן והפירות:

והוא טעם מ"ש מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותם מפני שהיו נוחים ועלובין דכיון שהיו ענוים הן הן המרכבה לשכינה ותורה שבע"פ היא כנגד השכינה ומשום הכי כיונו אל האמת. וזהו מ"ש וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום כי וה' הוא וב"ד רמז לשכינה וא"כ ודאי הלכה כמותו שתורה שבע"פ נגד השכינה:

והיינו קראין כי אם בתורת ה' חפצו ברצון גמור ובתורתו יהגה יומם ולילה וזה הלימוד הוא כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו שהקב"ה זורעו והפירות לצדיק ועלהו לא יבול כמ"ש פ"ק דע"ז אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד ופירש מהרש"א בח"א דע"י שיחתן יובנו ד"ת וא"כ נכללים בתוך ד"ת. וכל אשר יעשה דהיינו מצות עשה יצליח שזורען הקב"ה כמ"ש בש"ט. ומזה ניכר אחד מריבוא מעלות התורה. והאי יומא קא גרים לדרוש ולתור בשבח התורה דזמניה הוא יום אשר עטרנו בוראינו ית"ש וקרבנו לפני ה"ס לקבל תורתו הקדושה והיה כזה יום מחר ואשים דברי בחיוב הלימוד ישבח התורה ה' יגמור בעדי ה' חסדך לעולם וגו':

גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה והבריתא מייתי כמה קראי ובכלל פ' משלי ט' כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ודרך פשט אפשר כי הנה כאשר אדם אחד אחוז בחבל"י כמו חלאי"ם ודבקו צערי"ם יש בצע"ר לב"ן מה שאין במחי"ה ושאר צרות צרורות. מדת ימיו מה היא כלים מאיליהם כי מעטו נראין מועטים ויכלו באפס תקוה ספו תמו מן בלהות. כל קבל דנא איש אשר ישליטנו אלהים בעושר וכבוד שוקט ובוטח כלו שאנן ושלו ימיו מתברכים ונראים גדולים שדעתו מיושבת ועושה כל צרכו ואכתי פשו מהתענג ומרוך וזה פשט הכתוב ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל פירוש זקן. וימיו מסודרים בהשקט ושלוה וזהו בא בימים. ויהיו נקראים ימים ונ"ט וה' ברך את אברהם בכל וכיון שהיה מבורך ומוצלח בכל לכך אני אומר בא בימים והתענג בהם. וז"ש כי בי ירבו ימיך ע"י התורה שתלמוד לשמה יהיה לך שלוה והשקט עד שנראה ירבו ימיך כי כל יום יגדל מאד כי ברכה בו לעשות חפציך וחפצי שמים וזהו שאמר הכתוב זקן ושבע ימים. ואמרו ביבמות דף ס"ג אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים דהיינו דיש לו שמחה ונראה בעיניו כאלו ימיו כפולים. והיינו כי בי ירבו ימיך הקצובים נראים רבים כפולים. ומלבד זה יוסיפו לך שנות חיים דאפילו בימיך הקצובים היית מרגיש שהם רבים לרוב השלוה והישוב. וכ"ש שיוסיפו לך שנות חיים. ויתפרש בזה פ' ואברהם זקן הנז' כי רז"ל דרשו ואברהם זקן ויושב בישיבה ועי"ז בא בימים שימיו היה בהם ממשות ונראים כפלים:

ורמז הרומז על הארש כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ר"ת גימטריא לשון ונקדים מה שפירשנו בעניותנו במ"ש בשבת דף קי"ט אמר ר"ל משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בהבל תשב"ר א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי א"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. וזאת לפנים ישנו בנותן טעם לפק"ד שהתורה מארכת ימים כי הנה חטא אדה"ר היה באכילת עץ הדעת ופגם בכל אבריו אך הקנה שלא נכנס בו מאכל ואינו נהנה מן המאכל בפרטות לא נפגם. וכ"כ הרב פנים מאירות בספרו כתנות אור על התורה והבאתיו בדרושים כי הוא מוציא קול והקול רומז לאות וי"ו שהוא חיים כמ"ש בזהר הקדוש ובא מהקנה שלא נפגם ולכך מאריך ימים שגם התורה רומזת לאות וי"ו שבשם והבל התורה מהקנה אות וי"ו והוא חיים ולכך מאריך ימים כמדובר. והשתא הבל התנוקות שאין בו חטא מקיים העולם כי ע"י התורה אות וי"ו והקול בלי חטא מהקנה אות וי"ו הרומז לחיים מחיה העולם:

ובזה אפשר לרמוז פ' הקול קול יעקב בהקדים מאז"ל יעקב אלו בנים קטנים ישראל אלו בנים גדולים הביאו הרב זרע ברך ח"ג דף י"ט ע"ג והוא ז"ל רמז כי סוף תיבת יעקב ר"ת בנים קטנים ולפי דרכו אפשר שהוא ר"ת ידבר על בנים קטנים אך הפשוט נראה דכונת רז"ל דסמכו על פסוק או מי יקום יעקב כי קטן הוא. ולדרכנו א"ש דאין העולם מתקיים אלא בהבל תנוקות של בית רבן וזהו הקול קול יעקב בנים קטנים הבל שאין בו חטא דבזה מתקיים העולם ואז אין הידים ידי עשו. ואפשר שזה כוונת מאז"ל במדרש חזית שא"ל הקב"ה לישראל במעמד ה"ס תנו לנו ערבים ואמרו בנינו ערבים עלינו וזש"ה מפי עוללים ויונקים יסדת עז דח"ו אם ישראל חוטאים העולם מתמוטט. ולזה שאל ערבים. ואמרו בנינו ערבים עלינו והעולם מתקיים בהבל פיהם של תנוקות של בית רבן דע"י הקול רמז לקנה אות ו' והתורה שרומזת לאות ו' והוא ו"ו במילואה והיא רומזת לחיים זהו חיי עולם ומתקיים העולם מפני שהוא הבל שאין בו חטא והסט"א אין לה שום ערעור בהבל התנוקות. וז"ש מפי עוללים ויונקים מפי דייקא שהוא הבל שאין בו חטא יסדת עז שנתת התורה לקיום העולם. למען צורריך הסט"א שתדיר מקטרגת ומוצאת עילה בלימוד הגדולים שהוא הבל שיש בו חטא. וע"י הבל תשב"ר יסכר פי רשעים הסט"א וז"ש להשבית אויב ומתנקם כי הבל תשב"ר נקי וטוב:

ויתקרב לזה מאז"ל בילקוט בפ' במדבר בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם מה ראו אלו להתקרב יותר מן האומות סתם פיהן הקב"ה א"ל הביאו לי ספר יחוסין שלכם שנאמר הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאין ויתילדו על משפחותם לכד מנאן בראש הספר הזה אלה המצות אשר ציוה ה' בה"ס ואח"כ שאו את ראש שלא זכו ליטול התורה אלא בשביל היוחסין ויש לדקדק מה יחס ליוחסין עם התורה. אך להיות שאם ח"ו ישראל אינן מקיימים התורה מוט התמוטטה הארץ לזה צריך הבל תשב"ר לקיים העולם והיינו משום דהוא חבל שאין בו חטא וזה מועיל כשהבנים הם זרע קדש אבל אם הם בני זנונים הם גופם החטא ואינם מועילים שום דבר וזה הסמיכות אלה המצות ואם ח"ו לא יקיימו וידבר ה' אל משה במדבר סיני יתקיים העולם במדבר לשון דיבור התורה שנתנה בסיני דהבל תשב"ר מקיים העולם.

נמשך לזה נבא להבין פ' מזמור ח'. ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים מפי עוללים ויונקים יסדת עז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וככבים אשר כוננתה מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו וכו' ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. ובטרם תחיל האר"ש הבה נא אבא עלי בא"ר מאמרם ז"ל המפורסם בשעה שעלה משה למרום אמרו מה"ש רבש"ע מה לילוד אשה בינינו וכו'. על כן רחש לבי כי אמר אקדמה מה שנשאל הגאון מהר"י קולון ז"ל בתשובותיו ונז"ר משרשיו שרש ך' במכירת חנות ההלואות אם יש בה דין מצרנות. ופתח בתשוב"ה תחילה על מה שנתחייב שלא למכור החנות כי אם לרבי שמואל וכתב הפוסק דמכירת קוטימ"ו איקרי מכירה סתמא לא איקרי והגאון ז"ל דחה דבריו מדאמרינן פרק כסוי הדם דף פ"ח ת"ר אין מכסין אלא בעפר דברי ב"ש וב"ה אומרים מצינו אפר שנקרא עפר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וב"ש עפר שריפה איקרי עפר סתמא לא איקרי והרי דלב"ה דהלכה כוותיה אנו למדין אפר דנקרא עפר מהאי קרא ולקחו לטמא וכו' ולית להו לחלק משום דעפר שריפה אקרי וכו' דב"ש הוא דאית להו ה"ט ולא בית הלל וה"נ לא שנא אף דמכר סתם לא איקרי מ"מ הוא בכלל מכר כאשר אנו אומרים לב"ה דאע"ג דעפר שריפה מיקרי ולא עפר סתם אפ"ה הוי בכלל וכסהו בעפר עכ"ל. ותהי עלה הרב הגדול מהר"י רוזאניס ז"ל הובא במוצל מאש דת סימן ז' דהרי תנן לא אזוב שיש לו שם ליווי ואמרינן כרם זית אקרי כרם סתמא לא איקרי וכיוצא בזה בכמה דוכתי והשתא קשה הא דב"ה דמכשרי אפר אע"ג דעפר שריפה איקרי ולא עפר סתמא ותירץ דשאני הכא דאית לן ריבויא דוכסהו וכמ"ש התוס' דעפר משמע דנקרא עפר ומגדל צמחים ואתי וכסהו לרבות מגדל צמחים אף דאינו נקרא עפר ומה שנקרא עפר אף דלא מגדל צמחים ואפר ושחיקת זהב לא הוו כשרים אי לאו ריבויא דוכסהו דעפר שריפה אקרי עפר סתמא לא איקרי זהת"ד והקשה עליו הרב מהר"י אלפאנדרי ז"ל שם סימן ח'. דעפר הוא שנקרא עפר ומגדל צמחים ונהי דרבינן מגדל צמחים אף שלא נקרא עפר דהא מיהא יש לו דבר אחד דמגדל צמחים כעפר אבל אפר וכיוצא דלא נקראו עפר דשם ליווי בעלמא לא חשיב וגם אינו מגדל צמחים אמאי מרבינן ליה זהת"ד:

ונראה לישב דברי הרב מהר"י רוזאניס והתוספות דהנה ריבויא וכסהו טפי ניחא לרבות מה שנקרא עפר בשם ליווי דהריבוי מתיחס למה שכתוב בהדיא עפר וא"כ יש לרבות מה שנקרא עפר בשם ליווי. ויש מקום לדרוש דמרבה מגדל צמחים אף שאינו נקרא עפר. והשתא מוכח דתרווייהו מרבינן דהי מינייהו מפקת כדאמרינן בעלמא וממה שכתוב ריבוי סתם מרבינן זה וזה. בין איקרי עפר בשם ליווי בין אי מגדל צמחים ואינו נקרא עפר דעל מי סמך הכתוב שנרבה חלוקה אחת ולא האחרת אלא ודאי דיש לרבות שניהם:

עוד תירץ הרב מהר"י רוזאניס דטעם ב"ה משינוי הכתוב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת דהול"ל מאפר שריפת החטאת אלא ודאי דבא ללמד דאפר נקרא עפר זהת"ד. ודחי הרב מהר"י אלפאנדרי דאתא קרא לומר דעפר שריפה אקרי עפר סתמא לא איקרי דהוה ס"ד לרבות אפר מוכסהו כי היכי דמרבינן שאר מילי זהו דחייתו בקצור עש"ב. ולי ההדיוט אי כתב מאפר שריפת החטאת לא מצינן לרבויי אפר בכסוי דכיון דלא ראינו דנקרא עפר ואינו מגדל צמחים מהיכא תיתי לרבות אפר והא דמרבינן שאר מילי היינו משום דמגדלים צמחים אבל אפר אינו נקרא עפר ואינו מגדל צמחים. וא"כ מכח שינוי הכתוב מוכרח להכשיר אפר בכסוי ופשוט:

והרב מהר"י אלפאנדארי תירץ דלב"ה אינו שם ליווי דאי כתיב ולקחו מעפר החטאת הו"א שיביאו עפר ויתן לתוך האפר להכי כתיב מעפר שריפת החטאת לומר דסגי באפר וא"כ נקרא עפר בלא שם ליווי אלא דאינו מגדל צמחים וז"ש התוס' דאצטריך ריבויא דוכסהו עכ"ד. ואני בעניי אומר דאין זה מחוור דשפיר מצי למכתב ולקחו מעפר החטאת וליכא ס"ד כלל דיביא עפר דהא עפר החטאת כתיב ומוכרח לומר שהוא מהאפר ושפיר קאמרי ב"ש דעפר שריפה אקרי עפר סתמא לא איקרי ולדידיה שדחה תירוצי הרב מהר"י רוזאניס הדרא קושיא לדוכתא דבכל דוכתא אמרינן דשם ליווי לא חשיב כדבר עצמו והכא קי"ל איפכא דאפר נקרא עפר אע"ג דסתמא עפר לא אקרי:

ואולם לי הדל אפשר לתרץ מלבד תירוצי רבינו הגדול מהר"י רוזאניס ז"ל דסלקין לעילא. דאיברא דאמרינן בעלמא דשם ליווי לא מן השם הוא. אמנם האי קרא מעפר שרפת החטאת אצטריך קרא למכתב הכי דאיך יכתוב מעפר החטאת והלא החטאת גופיה כמות שהוא הוא כשר ואין לכתוב לומר לשון שאינו כהוגן ומוכרח לומר כן מעפר שרפת החטאת דכן הוא האמת דאינו עפר אלא אחר שרפה ולא הוי כעלמא דמצי למכתב סתמא וקאמר שם ליווי כגון מגדיש ועד קמה ועד כרם זית דיכול לכתוב ועד כרם אלא אתא לומר דכרם זית איקרי כרם סתמא לא איקרי ואי הוה אמר ועד כרם הו"א דזיתים נמי שדיהם איקרו כרם לז"א כרם זית. אבל הכא מעפר החטאת אין הלשון מתוקן ולא שייך עפר שריפה אקרי ומשו"ה סברי ב"ה דחשיב עפר סתמא ואפר בכלל עפר:

ועוד נראה במ"ש הריטב"א בחידושי חולין בשמעתין שהקשה קושית התוס' מפ"ק דביצה ומודים ב"ש וב"ה שיחפור בדקר ויכסה שאפר כירה מוכן הוא והרי לב"ש אין מכסין באפר וכתב וז"ל ותירץ רבינו תם דהתם באפר עצים והכא באפר אוכלים ואפר עצים איקרי עפר סתם כדכתיב וישרוף אותה בנחל קדרון וידק לעפר עכ"ל. והתם כתיב וישלך את עפרה אל קבר בני העם אלמא איקרי עפר סתם ובהא מודה ב"ש בעפר עצים. ומעתה דיש אפר עצים שנקרא עפר ומודה ב"ש מקרא דיאשיהו סברי ב"ה דגם אפר אוכלים עפר סתמא איקרי ואקרא דיאשיהו סמכי. ועמ"ש במחב"ר י"ד סימן כ"ח באורך בס"ד:

וחזה הוית לגאון עזנו הרב מהר"י רוזאניס ז"ל דמייתי ירושלמי פ"ט דכלאים דתניא צמר ופשתים הייתי אומר אפילו פשתים של ים אפילו קנבוס ת"ל צמר ופשתים מה צמר שאין לו שם ליווי אף פשתים שאין לו שם ליווי משמע דאי לאו הקשא הייתי מרבה פשתים שיש לו שם ליווי ולא הו"א פשתים של ים איקרי פשתים סתמא לא אקרי וכתב וז"ל והנ"ל בישוב הירושלמי דנסתפק אם פשתים של ים ושל קנבוס שיש להם שם ליווי אי נשתנה שמם קודם מ"ת אי לא וכההיא דאמרינן פרק אלו טריפות דף ס"ב אמר רב יהודה הני כופשני צוצייאני כשרים למזבח והתנן אזוב לא אזוב יון אמר אביי כל שנשתנה שמו קודם מ"ת והקפידה עליו תורה יש לו שם ליווי פסול והני לא נשתנו קודם מ"ת וכו' וה"נ אפשר דהני לא נשתנה שמם קודם מ"ת ונקראים בלשון תורה פשתים סתם אלא דמכח הקשא למדנו דקרא לא איירי אלא בפשתן שלא יש לו שם ליווי דומיא דצמר דלא מיקרי צמר סתמא אלא צמר רחלים אבל צמר גמלים וצמר ארנבים אית להו שם ליווי וכדמוכח מקרא אלף אילים צמר עכ"ל והרב מהר"י אלפאנדרי כתב עלה הנפק כי כנים הדברים ופשוטים ואנהר לן עיינין מההיא דפרק א"ט דכופשני ואפיריין נמטייה עכ"ד:

ואני בעניי יש להשיב לפי קצורי דהשתא דאסתפק ליה דאפשר דהני לא נשתנה שמם קודם מ"ת ויהיו נקראים בלשון תורה פשתים סתם. מאי אהני האי הקשא דצמר ופשתים לפשתים של ים ושל קנבוס דאי קודם מ"ת קרו להו פשתים סתם. הקשא אתא למילי אחריני דהיה להם שם ליווי בו בפרק דודאי מה שהיו נקראים פשתים סתם קודם מ"ת ונאסרו אי אח"כ לאיזה מהם קורין לו בשם ליווי לא פקע אסוריה וכמו שהוכיח הרשב"ץ בתשובה ח"ב סימן ד'. ותו יש להעיר דהנה שם בחולין דף ס"ב בהא דכופשני צוצייני דאמר אביי כל שנשתנה שמו קודם מ"ת וכו' רבא אמר הני כופשני צוצייני באתרייהו סתמא קרי להו. ונראה דרבא נד משינויא דאביי דאמר דהני לא נשתנה שמייהו קודם מ"ת משום דיש לאומר שיאמר דמנ"ל לרב יהודה דהני לא נשתנה שמייהו קודם מ"ת ומכח זה אכשירנהו לגבי המזבח. ואפשר לאומר שיאמר דנשתנה שמייהו קודם מ"ת ואסירי וספיקא דאוריתא לחומרא. ומשו"ה רבא תריץ יתיב דהני באתרייהו סתמא קרי להו. ואם איתא דפירושא דבריתא דירושלמי כדתרגמה הרב ז"ל הו"ל לאותיבי עליה דאביי מהך בריתא דס"ד לאסור פשתים של ים וקנבוס בטענת דלא נשתנה שמם קודם מ"ת ואצטריך הקשא. וה"נ נאמר דאפשר דנשתנה שמם ואסירי לגבי המזבח. ואין לדחות דאה"נ דהוה מצי מותיב לאביי אך בריתא לא שמיע ליה דכבר כתב הרי"ף דכוליה תלמודא דבני מערבא אמוראי בבלאי ידעי ליה וזו בריתא דהובאה בירושלמי. ומיהו יש לדחות דרבא נמי סבר דמצי לשנויי כאביי אך נראה לו דהאי שינויא עדיף טפי מדאביי והר"ש פי"ד דנגעים כתב כשינויא דאביי:

לכן נראה דאין כונת הירושלמי כמו שפירש הרב ז"ל. ואפשר לומר דסברא זו דאשכחן דממעטינן כי יהיה שם ליווי דאינו בכלל השם סתמי. יש לטעון דנימא איפכא דאף שם ליווי נכלל בשם סתמי והגם דיש לומר דהסברא נותנת דבר זה וא"צ ראיה. מ"מ לא יבצר מי שיעלה על לבו להפך דאין מופת חותך. ולהכי אתא האי הקשא דצמר ופשתים מה צמר שאין לו שם ליווי וכו' ומהכא שמעינן לעלמא דשם ליווי אינו נכלל בשם סתמי וזה יסוד מוסד לכל מאי דאתמר בכגון זה בעלמא בכמה דוכתי דשם ליווי נקרא אבל לא השם סתם:

א"נ אפשר לומר דאמרו במנחות דף ט"ל ע"ב תנא דבי רבי ישמעאל בגד אין לי אלא בגד צמר מנין לרבות צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים והכלך והשיראין והסיריקין ת"ל או בגד ורש"י פירש דמיירי בבגד נגעים והתוס' פירשו דקאי לשרצים. ואע"ג דאנן קי"ל כאידך תנא דבי ר' ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך באחד מהם צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים כדאמרינן התם מ"מ אודי לי מיהא דיש סברא זו. והכא כתיב ובגד כלאים לא יעלה עליך והו"א דבגד מרבה הכל להכי אצטריך הקשא. כלומר דבגד יתר ואע"ג דאצטריך למעט אניצי פשתן וגיזי צמר וכו' כמ"ש בת"כ היה מקום לרבות הכל. והעיקר דסמיכנא אדברי תוס' דיומא שהבאת בסמוך ויועיל לסניף דיש ס"ד דמרבה כל המינים. ולפחות הוה ס"ד לומר דויו ובגד מרבה דאיכא תנא בעלמא דס"ל דויו אתא לרבות ודוק. ועיין למרן בבית יוסף י"ד סימן פ"ג מה שהקשה עמ"ש פ"ק דבכורות יכול שאני מרבה דבש גיזין וצרעין. והרב תרומת הדשן סימן רל"ה והרשב"ץ בתשובה ושאר אחרונים הזכירו סוגית פ"ק דבכורות ולא עמדו על קושית מרן. ומתוך שקלא וטריא עם גדול אחד ראיתי דמעין קושית מרן הנז' הקשו התוספות בסוכה ריש דף ל"ג עיין שם ודוק כי קצרתי. וכבר כתבו התוספות ביומא דף ס' ע"א גבי אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאין להקשות דלשתוק לגמרי ומהיכא תיתי למעוטי דאצטריך מיעוט אחר מיעוט לרבות ומתרץ רבינו שמואל שמא הוה ממעטינן משום דרשא ומק"ו או מבנין אב וכיוצא להכי אצטריך מיעוט אחר מיעוט לרבות ע"ש וא"כ לא תקשי לבריתא דירושלמי הנז' דשמא יש איזו דרשא לרבות. ומה גם דאשכחן דמ"ל כתנא דבי ישמעאל כדבר האמור:

והנך רואה דמוכרח לחלק בין הא דב"ה דמכסין באפר לכלהו סוגיי דממעטי שם ליווי והיינו דק"ל לרבינו מהר"י רוזאניס על הגאון מהריק"ו איך תפס הא דכסוי כפשטה וגמר מינה לנ"ד ואיך לא זכר אינך שמועי דקאמרי איפכא. ועוד כתב הרב מהרי"ד וז"ל עוד אני תמיה דאף שנודה למהריק"ו דבלשון הכתוב אין חילוק בין דבר שיש לו שם ליווי לדבר שאין לו שם ליווי. בלשון בני אדם נראה שיש לחלק ולומר דזה לא נאמר אלא היכא שקורין לו בני אדם בזה הלשון ולא במה שיש לו שם ליווי וראיה ממ"ש הרמב"ם פי"ו דמעה"ק האומר הרי עלי עולה וכו' ואם דרכן שאין קורין עולה סתם אלא לעולת בקר יביא שור הרי מבואר דאם אין קורין לעולת העוף עולה סתם כי אם בשם ליווי אינו נכנס בלשון הנדר משום דעולת העוף מקרי עולה סתמא לא מקרי ואין לומר דשאני נדרי גבוה דאזלינן לחומרא דא"כ אף שקורין לעולת העוף עולה סתם ניזיל לחומרא אלא ודאי דכל שיש משמעיות בנדר אזלינן לקולא וכדאמרינן פרק בתרא דמנחות גבי האומר הרי עלי דינר זהב ופריך בגמרא פריטי דדהבא וכו' עכ"ל וכתב עליו הרב מהר"י אלפאנדארי וז"ל ומ"ש כ"ת דא"כ כי קורין לעולת העוף עולה סתם ניזיל לחומרא נייתי שור הדבר פשוט דשנא ושנא דכשקורין לעולת העוף עולה סתם כשיביא עוף הרי שילם נדרו בשלימות אבל אין כן בעולת בקר דכשקורין לעולה סתם עולת שור אם יביא פחות משור הרי לא שילם נדרו ומ"ש שם בגמרא ואימא פריטי וכו' לא דמי כלל דלאו כשיש ב' משמעיות אזלינן לקולא אלא התם ה"ט דתפסת מועט תפסת דאל"כ אין לדבר סוף שהרי זהב סתם קאמר ואפילו אלף אלפים ככרים זהב סתמא איקרי ולכך לא מצינו למיזל לחומרא ופשוט הוא עכ"ל:

ושותיה דמר לא גמירנא דהרי דעת שפתיו של הרב מהר"י רוזאניס ברור מללו דאין לומר דאזלינן לחומרא דא"כ אף שקורין עולת העוף עולה סתם ניזיל לחומרא כלומר דכיון דעולת שור מקריא עולה סתם ועולת עוף מקריא עולה סתם אי אזלינן לחומרא נייתי שור ובעולת עוף לא שילם נדרו כיון דעולת שור נמי נקראת עולה סתם ולחומרא יביא שור שהרי לשון הרמב"ם שם פי"ו דמעה"ק כן הוא אם דרך בני המקום לקרות עולה סתם אפילו לעולת העוף מביא פרידה אחת תור או בן יונה ומוכח דדרך בני המקום לקרות עולה סתם בין עולת שור בין עולת עוף וא"כ שפיר קאמר הרב מהר"י רוזאניס כמבואר. גם מה שהשיב למאי דמייתי ראיה ממ"ש ואימא פריטי דתפסת מועט וכו' דאל"כ אין לדבר סוף וכו' תימה דשם בגמרא מוקי לה דאמר מטבע וא"כ אי אזלינן לחומרא יביא דינר זהב. ומ"ש מהר"י רוזאניס בתוך דבריו גבי האומר הרי עלי דינר זהב הוא אגב שטפיה וצ"ל מטבע זהב וא"כ הדבר פשוט הפך דברי הרב מהר"י אלפאנדארי והרי הוא כמבואר ועיין בהרמב"ם פ"ב דערכין:

ועוד הקשה הרב מהר"י רוזאניס על מהריק"ו ממ"ש בשרש ז' דפדיון שבוים צדקה דפדיון שבוים איקרי צדקה סתם לא איקרי ומייתי ראיה מסוגין דהאפר עפר שריפה איקרי עפר סתמא לא איקרי וזה סותר מ"ש בכלל ך' בתשובותיו היא התשובה הנז'. ותו דהא דעפר שריפה איקרי עפר סתמא לא איקרי הם דברי ב"ש. ובאמת דהם קושיות עצומות על מהריק"ו. ומ"ש הרב מהר"י אלפאנדארי לישב. המעיין יראה שדבריו דחוקים ורחוקים ויש להשיב עליהן ואני הדל עלה במחשבה להאריך לדקדק בישובו ולהיות הדברים שאינם נצרכים די לכתוב שלא מצאתי קורת רוח בישוב הרב ז"ל לדעתי הקצרה והמעיין יבחר:

ולחומר הנושא אעלה על ארש שליש ישוב והוא כי המדקדק בדברי הרב מהריק"ו יראה בעיניו שאין דעתו נוחה במ"ש הפוסק דמכירת קוטימ"ו איקרי מכירה סתמא לא איקרי שהרי כתב שם וז"ל לכשתמצא לומר טעם האומר מכירת קוטימ"ו איקרי מכירה סתמא לא איקרי וכו' הנה הוא סתור מעיקרא דאף אם יהיה כן אפ"ה הוא בכלל מכירה סתם כדמוכח בחולין ת"ר אין מכסין אלא בעפר דברי ב"ש וכו' דאף דמכר סתם לא אקרי מ"מ הוא בכלל מכר כאשר אנו אומרים לב"ה דאע"ג דעפר שריפה מיקרי ולא עפר סתם אפ"ה הוו בכלל וכסהו בעפר עכ"ל. ומתחילת הלשון שהבאתי מוכח דאין דעתו נוחה לומר דמכירת קוטימ"ו אקרי מכירה סתם לא מקרי רק לרווחא לאפוקי דעת הפוסק כתב זה. גם בסוף הלשון כתב כאשר אנו אומרים לב"ה דאע"ג דעפר שריפה מיקרי וכו' וכפי פשטן של דברים דח"ו הרב ז"ל לא זכר ממשניות וסוגיות דממעטי שם ליווי כל לשון זה יתר דכבר כתב לעיל מזה ממש וז"ל והרי דלדברי ב"ה דהלכה כוותיה אנו למדין דאפר נקרא עפר מהאי קרא ולית להו לחלק משום דעפר שריפה איקרי וכו' ע"ש ואמאי אחר זה הוסיף וכתב כאשר אנו אומרים וכו' ולא עוד אלא שהוא בלשון אחר כמבואר. גם מ"ש סימן ז' ומייתי ראיה לפדיון שבוים מסוגיא זו דעפר שריפה איקרי וכו' והוא כב"ש הוו תרי תמיהי כמדובר. אמנם קושי הדבר יעיר אזן לישב הכל. ואפשר דסבר הרב מהריק"ו דבנ"ד לא שייך הא דאמרינן בעלמא למעוטי שם ליווי דלא איקרי סתם דה"ד בשני דברים נפרדים ואין שום דבר מצרפן כגון אזוב סתמא הוא דבר אחד ואזוב כוחלי הוא אחר להכי אמרינן אזוב כוחלי איקרי אזוב סתמא לא איקרי. וכן כרם דסתמו כרם גפנים ושל זתים כרם זית איקרי כרם סתמא לא איקרי וכיוצא בכופשני צוצייאני ודכוותייהו דכל דבר נפרד ואין לו שום שייכות עם אחר. מה שא"כ בנ"ד דבחנות הזה שעליה אנו דנים הם השני מכירות מכירת החנות לגמרי ומכירת החנות זו לקוטימ"ו. ובכי הא סבר הרב מהריק"ו דלא הוי כעלמא ואין לומר מכירת קוטימ"ו איקרי מכירה סתמא לא אקרי דכיון דנתחייב שלא למכור החנות כי אם לרבי שמואל הוא חיוב כללי לכל מכירה זהו דעת הרב. ולהפיס דעת הפוסק שרצה לומר כעלמא דמכירת קוטימ"ו אקרי וכו' לזה הביא משמעתין דב"ה גם הם מודו כעלמא למעוטי שם ליווי והכא שאני דכתיב וכסהו ומרבינן להו כמ"ש התוס' בשמעתין דאי לאו וכסהו לא הוה מרבינן אפר ועפרות זהב וכמ"ש הרב מהר"י רוזאניס כמש"ל והא ודאי לא נעלמו מהרב מהריק"ו דברי התוס' בסוגיא וזהו שכתב והוסיף לבאר בסוף הלשון שהבאתי כאשר אנו אומרים לבית הלל דאע"ג דעפר שריפה איקרי עפר סתמא לא איקרי אפ"ה הוו בכלל וכסהו בעפר כונתו מבוארת כי הגם דלבית הלל נמי עפר שריפה איקרי וכו' דלא פליגי ב"ה אמשניות ובריתות דממעטי שם ליווי וכן הכא נמי מודו דעפר שריפה אקרי עפר סתמא לא אקרי כדאמרן בעלמא גבי אזוב ודכוותיה אך הכא ס"ל דוכסהו מרבי ליה וז"ש אפ"ה הוו בכלל וכסהו בעפר כלומר מרבויא דוכסהו וכמו שפירש"י בסוגיין ת"ל וכסהו בפני עצמו נדרש מדלא כתיב ושפך דמו ובעפר יכסנו דהוה משמע עפר ולא דבר אחר דלא כתב כסוי אלא לבתר עפר אבל השתא מדריש וכסהו באנפי נפשיה עכ"ל. וסבר הרב מהריק"ו דה"נ בהיות בנ"ד המכירה סתם ומכירת הקוטימ"ו הכל בחנות יש לנו לומר דנכלל הכל במה שנתחייב שלא למכור החנות אפילו תימא דמכירת קוטימ"ו איקרי וכו' לא דמי לעלמא דהכא הכל בחנות דאיירינן בה וכי היכי דלב"ה בכסוי בדבר קל אנו אומרים דאפר בכלל מריבויא דוכסהו גם כאן דהכל בחנות יש לנו לומר דהכל נכלל. ובהכי רווחא מ"ש בשרש ז' לענין פדיון שבוים דצדקה דפ"ש אקרי צדקה סתם לא אקרי ושפיר מייתי מסוגיין דעפר שריפה אקרי וכו' דגם ב"ה הכי סברי אלא דריבויא דוכסהו מרבה גם לאפר והוא מסכי"ם הולך כעלמא. עוד כתב הרב מהריק"ו בשרש ך' וז"ל ועל טענת המצרנות וכו' מכח המצרנות אין יכול לסלקו שהרי דבר פשוט הוא דאין זה חשוב כקרקע אלא כמטלטלין בעלמא מאחר שאין המקום גורם הזכות הלואת החנות ואינו אלא הרמנא דמלכא בעלמא שהאדון נותן רשות להלוות וא"כ לא שייך דין מצרנות עכ"ל:

המורם מהאמור דבכמה מילי רבו מהרבה אמור רבנן בטעמא למעט הדבר שיש לו שם ליווי כגון אזוב כוחלי ודכוותיה וכן כרם זית וכן דברים אחרים דאינן נכללים בשם הסתמי. אמנם כאשר יהיה האופן דמוכיח מתוכו דגם דבר של שם ליווי נכלל כנדון מהריק"ו במכירת הקוטימ"ו אז אידי ואידי חד שיעורא. וידוע דקדמונים אחזו צער על דברת סירוב ישראל לקבל התורה עד שכפה עליהם ההר והיו סוברים שיש להם מודעא ואעיקרא דדינא אחר שאמרו נעשה ונשמע מה ראו לסרב אחר כך. ובתנחומא מפרש דהיה על תורה שבעל פה. ויש צד ס"ד לומר דטענתם היה דהם רוצים לקבל התורה אמנם חשבו דתורה שבע"פ הוי כדבר שיש לו שם ליווי דתורה שבע"פ מיקריא תורה סתמא לא מיקריא דאע"ג דאמרינן תורה שבכתב ותורה שבע"פ היינו עתה דקבלנו הכל אבל הם סברו בו בפרק דתורה שבע"פ היא שם ליווי ותורה סתמא לא מיקריא. והוא הבל דתורה שבע"פ היא התורה עצמה ומבלעדה ליכא תורה ופשוט דנכללת בכלל תורה סתמא על דרך שכתב מהריק"ו בנ"ד והא עדיף טובא. ועוד למדנו מתשובת מהריק"ו טענה חדשה לבטל טענת המלאכים מדין בן המצר דהשמים כמו חנות ח"ו ואור התורה משמי מרומים לפני ולפנים מעולם המלאכים וכמ"ש דכ"י התורה כלי אומנותו של הקב"ה לברוא העולם וא"כ התורה עליונה מאד אלא דזיוה הוא דקעבר בעולם המלאכים וליכא דינא דבר מצרא דעולם המלאכים אינו גורם התורה והשפע בא מעל דמעל ואין למה"ש טענת דינא דבר מצרא כמבואר:

ובזה נבין משנה שלימה חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. והדקדוקים רבו. ואפשר במ"ש כי הנה במתנה לית בה דינא דב"מ. והשתא קאמר חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה דהיינו שניתן התורה במתנה להודיע חיבתן של ישראל ולא תימא שהוצרך לתת במתנה מפני המלאכים שיש להם טענת דדב"מ לז"א כלי חמדה התורה כמו מטלטלים ולהכי קרי לה כלי חמדה לרמוז דהתורה היא כמו כלי ובמטלטלין ליכא דינא דב"מ ולא היה צריך ליתנה במתנה. ומעתה תבין דמה שניתנה במתנה היינו מחיבת ישראל דוקא כי לדדב"מ לא היה צריך מתנה דהתורה היא כלי מטלטל כמ"ש כלי חמדה ובמטלטלין ליכא דדב"מ כמ"ש הטור בשם רבינו יהודה אברצלוני. ושמא תאמר דהתורה נמשלה לשדות וכרמים כמשז"ל ויש קצת תרעומת למה"ש לפי המשל. לז"א חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם דהיינו רזין עילאין וצירוף שמותיו יתברך ומכלל הדברים ניכר דלא שייך דדב"מ שהרי בתורה נברא העולם וזהו במקום עליון נורא מאד מעולם המלאכים וא"כ לא שייך דדב"מ בתורה שהיא ממקום עליון ואין עולם המלאכים גורם כי אם הרמנא דמלכא שיבא שפע התורה ממקום עליון ואין עולם המלאכים גורם ע"ד שכתב מהריק"ו דאין החנות גורמת ההלואות אלא הרמנא דמלכא. שנאמר כי לקח טוב שהיא התורה נתתי לכם. תורתי שזהו הסוד אל תעזובו בטענה שקבלתם התורה אבל תורת הסודות יש לה שם ליווי תורת הסודות איקרי תורה סתמא לא איקרי. דאין זה ענין למאי דאמרינן בעלמא דהוי שם ליווי דלא אתמר אלא בענינים נפרדים אבל הפרד"ס אביקי טובא ובכללות' נקרא תורה תמימה ובכה"ג אין תורת שם ליווי עליה:

ועם זה יתבאר משנה שלימה בפרקא דיומא אריב"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם ואומר והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וכל העוסק בתורה הרי זה מתעלה שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות. וידוע דרך הרב הגדול מהר"א סכנדרי ז"ל. ולדרכנו אפשר דהם לא רצו לקבל תורה שבע"פ דתורה שבע"פ מקריא ולא תורה סתם וזה עלבון גדול לתורה שזה לא נאמר אלא בדברים נפרדים אמנם הכא תורה שבכתב ותורה שבעל פה אין פירוד ביניהם. והם שמפרידים זה מזה הוא עלבון גדול לתורה ולכן בת קול יוצאת מהר חורב הוא ההר שכפה עליהם ומכרזת אוי להם לבריות שמיאנו לתורה שבע"פ מעלבונה של תורה שמפרידים תורה שבכתב ותורה שבע"פ. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף מלבד שהוא מנודה זה שמו שנקרא לכל צבא השמים ואשר באויר נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר שהוא אינו מרגיש במה שיש לו ומטנפה וכן אלו יש להם התורה ואינם יודעים מה טיבה אינם מחשיבים אותה. ולענין הטובה ואומר והלוחות וכו' שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה דבהיותו עוסק בתורה בכל כחו יתעבר בו ניצוץ משה רבינו והוא בן חורין דניצול משמד כי משה יש לו אות יתר על שמד וניצול כמ"ש רבני אשכנז. וכל העוסק בתורה הרי זה מתעלה דבמעשה המצוות מתקן הנפש. ובתורה מתקן הרוח. וז"ש הרי זה מתעלה דאף כי ישיג הארה במצוות הוא תקון הנפש. אבל בעסק התורה מתקן הרוח ומתעלה וזהו הרי זה מתעלה זה לאפוקי המרבה במצוות הכל מתקן בעשיה בחינת נפש אבל העוסק בתורה מתעלה לקנות הרוח בחינת יצירה. ואפשר רמז פ' זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים הכונה תורת משה עבדי ושמא תאמרו תורת משה איקרי תורה סתמא לא איקרי ואנו אין לנו אלא תורה סתמא לז"א אשר צויתי אותו בחורב שלא רציתם לקבל תורה שבע"פ משום שם ליווי וכפיתי עליכם ההר וזהו שרמז בחורב. ובאמת אינו תורת משה רק ע"כ ישראל חקים ומשפטים:

הדרן למאמר פרק ר' עקיבא בשעה שעלה משה למרום וכו' דאתאן עליה. והוא כי כתבנו במ"א דלימדנו מהרח"ו ז"ל דאוצר הנשמות אצל אוצר האורות ואח"ך אוצר המלאכים וכו' ע"ש וא"כ אין טענת מה"ש טענה משום בן המצר דנשמות ישראל קודמים וקרובים לה' יותר מהם וזש"ה ואתם הדבקים בה' אלהיכם וז"ש כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו קרובים דייקא. ועתה כראות מלאכי רום משה בגוף ונפש אמרו מה לילוד אשה בינינו דדי נשמות הצדיקים שהם בינינו דאוצר הנשמות אצל האורות אבל זה חידוש דבגוף ונפש יזכה לזה וז"ש ילוד אשה בינינו. ויאמר ה' לקבל תורה בא כלומר היא מטלטלין ובא לקבלה ובמטלטלין ליכא דדב"מ. והשיבו חמדה גנוזה וכו' וזה הטענה שהיא מטלטלין יש להשיב דהרי נמשלה לשדות וכרמים ויש צד לומר דיש דין בן המצר. אד אנו סוברים שתרצה לתתה במתנה ולהפקיע זכותנו דבמתנה אין בה דדב"מ וז"ש ואתה מבקש ליתנ"ה לב"ו ליתנה בתורת מתנה וא"כ תנ"ה הודך על השמים תנה דייקא שתתנה לנו במתנה ומה כח ב"ו יותר ממנו' א"ל הקב"ה החזר להם תשובה כלומר תחזור לדבריהם והיא התשובה כי הם אמרו חמדה גנוזה מששת ימי בראשית תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וזהו תשובתן דכיון שהיא גנוזה מששת ימי בראשית שבה ברא העולם והיה גנוזה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם היא באה מעל דמעל ואין לה יחס בעולם המלאכים וכן אמרו תנה הודך על השמים שיושפע אור תורה מלמעלה כמ"ש נובלות חכמה של מעלה תורה וזה דומה לחנות דכתב מהריק"ו דלית בה דדב"מ כי אין החנות גורמת רק הרמנא דמלכא. וא"כ דברי שאלתם הם תשובתם. ואמר משה רבינו ע"ה מתירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם כי הבל הצדיקים יש בו חטא מיהא ואינו מתקיים העולם אלא בהבל תשב"ר. א"ל אחוז בכסא כבודי רמז לו דנשמות ישראל קודמים דמחצב הנשמות הוא אצל מחצב האורות ואתה יכול לאחוז והמה"ש לא דמפסיק מחצב הנשמות וא"כ ישראל מצרנים. ועוד רמז אחוז בכסא שהתורה היא מבריאה וא"כ ילכו למקור כמ"ש מהרימ"ט ח"א סימן י"ו על אמת המים שבאה מן המקור דליכא דדב"מ שילכו למקור ע"ש. ומ"מ משה רבינו ע"ה מדרך המוסר לא השיב להם כי אם דבר של גדולה למה"ש ושמעתי מהרב המופלא מו"ה מהרי"ך ז"ל שפירש מאמר זה במ"ש גדול המצווה ועושה ככתוב אצלנו במקומות אחרים בס"ד:

עתה אקום לרמוז בפ' מזמור ח' אשר יעדנו תנה הודך על השמים ששאלו מה"ש מכח דין בן המצר עתה שראו שגדול המצווה ועושה שבא משה רבינו ע"ה לקבל התורה והשיבם כלום יצה"ר וכו' דלזה הוא גדול המצווה כמו שפירש מו"ה מהרי"ך לדרכו. וז"ש מפי עוללים ויונקים יסדת עז דאין העולם מתקיים אלא בהבל תנוקות של בית רבן שהוא הבל שאין בו חטא מפני שכל אדם חוטא שיש יצה"ר ולזה הוא גדול המצווה משא"כ המלאכים. ולכן מפי עוללים הבל שאין בו חטא למען צורריך הסט"א הנאחזים בדבר קל וע"י הבל של תנוקות מבטלים גזרות רעות וכמ"ש דורשי רשומות לשון רכה תשב"ר גר"ם ר"ת תנוקות של בית רבן גזרות רעות מבטלים וז"ש להשבית אויב ומתנקם. וכתב הגאון החסיד מהר"א מקראקא במעשה רקח מס' ר"ה משם המקובלים שמכח קטרוג הירח נתמעטה ומזה נמשך למטה קטרוג הקליפות ויצה"ר היורד ומחטיא ועולה ומקטרג ע"ש. וז"ש כי אראה שמיך וכו' כלומר ותוקף היצה"ר מהיכן הוא לז"א כי אראה שמיך וכו' ירח וככבים אשר כוננתה שקטרגה ונתמעטה ותקנת להפיס דעתה הככבים מזה נולד תוקף היצה"ר ולזה שייך מצווה ועושה באדם כי מקטרוג הירח מה אנוש כי תזכרנו וכו' בתוקף היצה"ר. ואז חזרו מה"ש והודו למשה רבינו ע"ה ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ ואלו תנה הודך לא כתיב כמ"ש בש"ס:

אמור מעתה נבא להבין המאמר הנז' א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי וכו' ונקדים מ"ש פ"ק דע"ז דאומרין א"ה ישראל שקבלוה היכן קיימוה א"ל הקב"ה אני מעיד שקיימו התורה אמרו לפניו רבש"ע יש אב מעיד על בנו א"ל הקב"ה שמים וארץ יעידו בהם שקיימו התורה כלה א"ל רבש"ע שמים וארץ נוגעים בעדותן שנאמר אם לא בריתי וכו' ואר"ל מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה במעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה מוטב וכו' וכתבו התוס' נוגעים בעדותן והרי ראיה גדולה שקיימו שהרי שמים וארץ קיימים וי"ל דאין חוששים בראיה זו דאין אב מעיד על בנו. ועי"ל שהם קיימים ממה שקבלו כדאמר אם ישראל מקבלים עכ"ל. והקשה הרב פרח מטה אהרן בראשון סימן מ"ד על תירוץ שני דא"כ מאי קאמר שמים וארץ נוגעים בעדותן דכיון דהתנאי לא היה אלא על הקבלה אין להם שום נגיעה. ותירצתי בעניותי בספר הקטן דברים אחדים דף צ"ט דהגם דנימא דבקבלה לבד נתקיימו מ"מ כשישראל מקיימים מטי להו הנאה טובא דנמשך שפע וחיות עז ותעצומות לשמים וארץ ע"ש באורך. והשתא אפשר לומר לתרץ קושית התוס' דבהבל תשב"ר מתקיימים שמים וארץ ולעולם שאין ישראל מקיימים ח"ו. ונפקא מינה בין תירוץ זה לתירוץ התוס' דאי אמרינן כתוס' דעל הקבלה לבד מתקיימים א"כ מ"ש רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בהבל תשב"ר היינו דעל הקבלה היה מציאות שמים וארץ אבל להוסיף שפע וחיות תדיר שיהיה להם כח ואון הוא ע"י תשב"ר. וא"כ לימוד הגדולים לא מהני אפילו להוסיף שפע. אבל אם אנו אומרים דהתירוץ לקושית התוס' דאיך קיימים היינו דקיימים על הבל תשב"ר א"כ אפשר דלימוד הגדולים אהני הא מיהא להוסיף שפע וחיות אלא דאי לא הוה הבל תשב"ר לא היה מספיק לקיימם. ואפשר דהיינו דאסתפק לרב פפא וא"ל לאביי דידי ודידך מאי דלכאורה קשה מה נסתפק והרי ר"י נשיאה קאמר בלשון שלילה אין העולם מתקיים אלא בהבל תשב"ר ומה צד יש להסתפק אך לפי האמור נסתפק אי התירוץ של תוס' על הקבלה אמת ותשב"ר להמשיך עוד שפע וחיות ואנו ולא כלום. או התירוץ הוא שמתקיימים בתשב"ר ולימודינו יוסיף שפע. וא"ל איני דומה וכו' כלומר התירוץ לקושית התוספות הוא דמתקיימים בהבל תשב"ר וע"י לימודינו נוסיף שפע אבל אינו דומה וכו' ומשו"ה הבל תשב"ר עיקר לקיום. א"נ יש לומר דגם לתירוץ שקיימים על הקבלה. ודאי מועיל לימוד הגדולים אך אינו דומה וצריך לימוד תשב"ר והבלם. ואח"כ יועיל מיהא. והבל תשב"ר הוא העיקר שאין בו חטא ודוק:

וזה ירמוז הכתוב הנז' מפי עוללים ויונקים יסדת עז ובהבל פיהם מתקיימים שמים וארץ למען צורריך הסט"א המסטינים על ישראל וע"י הבל תשב"ר להשבית אויב ומתנקם וע"י תשב"ר כי אראה שמיך וכו' הם מתקיימים ומזה נודע חרפת אדם מה אנוש כי תזכרנו והוא הבל שיש בו חטא ולא היו מתקיימים שמים וארץ רק בהבל תשב"ר:

שוב אשוב לקראין כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים דכבר כתבנו דע"י הדיבור בתורה קול היוצא מהקנה שלא נפגם באדה"ר מאריך ימים כי התורה אות ו' והקנה אות ו' ואות ו' הוא חיים וז"ש כי בי ירבו ימיך שהתורה אות ו' חיים ויוסיפו לך שנות חיים כי הקנה אות ו' ולכן יש תוספת שנות חיים וגימט' לשון כמש"ל שצריך שיזהר שלא לפגום הלשון דאפילו רב פפא ואביי לפי רוב ענותנותם אמרו דדידהו הבל שיש בו חטא ומה יעשו בדור יתום לכן יש ליזהר בכל יכלתו שלא לפגום הלשון ואז קול התורה. אהני להוסיף שנות חיים:

ודרך דרש אפשר ונקדים מ"ש בשבת דף י"ג תד"א מעשה בתלמיד אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרת בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואומרת להם כתוב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרבה מפני מה מת בחצי ימיו ולא היה אדם מחזירה דבר פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מספרת כל אותו מאורע א"ל בתי בימי נדותיך מהו אצליך וכו' ע"ש. ופירשתי אני עני בקונטריס פתח עינים שם וזה תורף מ"ש שם בתוספת קצת ונקדים מ"ש בקדושין דף ל"ד ע"א דנשים חייבות במזוזה דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי והקשו התוס' דליחייבו נשי בת"ת דכתיב כי היא חייך ואורך ימיך ותירצו דקרא דכי היא חייך לא קאי את"ת אלא אקיום המצוות. ועוד תירצו דהא דגברי בעו חיי אהני לאפוקי מהקשא אמנם שאני ת"ת דאיכא מיעוטא דבניכם ולא בנותיכם ומקשים דנשי לחייבו בתפילין דאמרינן פרק התכלת כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו. ותירצתי אני הצעיר דשאני מזוזה דליכא אלא חד הקשא ותברא בצידה למען ירבו ואתיא סברא ומפקא מהקשא משא"כ בתפילין דאיכא תרתי הקשא בפרשה ראשונה ופרשה שניה וחד לגופיה וחד לאפוקי מסברא דגברי בעו חיי. ובזה נבא לביאור. והנה יש לדקדק במאמר הלז דאמאי אכפל אליהו זכור לטוב לומר מעשה בתלמיד אחד שקרא וכו' לימא מעשה באשה א' שנוטלת תפילין ומחזרת וכו'. ואעיקרא למה נוטלת תפיליו. ועוד לדקדק הטב כל הלשון. ואפשר דהנה בפרק היה נוטל אמר רב יוסף דתורה בין בעדנא דעסיק בה בין בעדנא דלא עסיק בה אגוני מגנא ואצולי מצלא ורבא מסיק דבעדנא דלא עסיק אצולי לא מצלא. ואמרו שם הגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא. ולכך אם לא היה אומר אלא מעשה באשה וכו' הו"א דהיתה מגזמת ואין האמת כן. להכי קאמר אליהו זכור לטוב מעשה בתלמיד וכו' בא ללמד מעשה בתלמיד דלא הגיע לפרשת דרכים ולכך נלכד. גם אמר שקרא הרבה וכו' ללמד דקושטא הכי הוי והלכה כרבא דבעדנא דלא עסיק לא מצלא מיצה"ר ומשו"ה בא לידי עבירה. ולכן צריך לטרוח להגיע לפרשת דרכים דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא ואז ניצול מיצה"ר. ואשתו בחכמה דיברה והוצרכה ליטול בידה תפיליו כי הנה מכח קושית התוס' דנשי לחייבו בת"ת דאטו גברי בעו חיי וכו' אפשר לומר דקרא דאמר כי היא חייך אקיום מצוות כתיב לזה נטלה תפיליו לומר ראו דאכתי לא איפרק לומר דקרא אקיום מצוות דאכתי קשה דנשי לחייבו בתפילין דכל המניחן מאריך ימים ואטו גברי בעו חיי וכו' ומוכח דתפילין הוקשו תרי זמני וחד הקשא לגופיה וחד הקשא לבטל סברא דגברי בעו חיי וא"כ ה"ה דאהני מיעוטא לבטל סברא דגברי בעו חיי וז"ש נוטלת תפיליו דמינה נשמע דקרא דכי היא חייך בתורה והיתה מחזרת בבתי כנסיות וב"מ שבהן בעלה משכים ומעריב ואריב"ל לבניה אקדימו ואחשיכו כי היכי דתורכו חיי ולכן מחזרת שם. ואומרת להם כתוב בתורה כי היא חייך ומהתפילין נודע דקאי אתורה כמו שאמרנו. וכי תימא הכרח התפילין הוא שלא נצטרך לומר דאיירי במצוות. לזה נתחכמה לומר כתוב בתורה כי היא חייך כלומר איכא קראי טובא דמאריך ימים כמו אורך ימים בימינה כי בי ירבו ימיך וכיוצא וכאשר נודע דליכא מילתא דנביאי וכתובי דלא רמיזא באוריתא א"כ מוכח דהאי קרא כי היא חייך בתורה ולזה רמזה כתוב בתורה כי היא חייך כלומר מוכרח דבתורה רמוז מאי דכתיב בנביאי וכתובי. בעלי אמרה בכינוי לפי שהיתה מצטערת ומחזרת הרבה וחששה שיזלזלו בכבודה וידחוה כעמא דארעא לז"א בעלי שהיה ת"ח וכבוד אשת חבר אף לאחר מיתה לחד שינויא דהתוס' פרק שבועת העדות וא"כ תנו כבוד לתורה ואדברה במר רוחי. שקרא הרבה ושנה הרבה ולא אפשר דכבר תקן בגלגול אחר שא"כ בגלגול זה לא הי"ל ללמוד אלא באותו החלק שבא עתה לתקן וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל ומדקרא הרבה ושנה הרבה מוכרח דבגלגול שעבר לא תקן שום חלק לימוד. ומשום די"ל דהא דכתיב כי היא חייך היינו כי גמיר וסביר וכמו שפירש"י לחד פירושא גבו למימינים בה אורך ימים איכא דה"ט כשיגע להבין. לז"א ושמש ת"ח הרבה ואמרו פ"ק דע"ז דלמגמר מחד רבא עדיף אך למסבר בעי מכמה רבוואתא והוא שמש ת"ח הרבה למסבר וא"כ היה יגע להבין ואורך ימים איכא. מפני מה דיש ספק אם מת בעונות גלגוליו או מת בעון הדור וז"ש מפני מה. וכי היכי דלא תימא דהוה מהן בקדושיו וכמ"ש התוס' פ"ק דחגיגה דף ה' שהקשו על מעשה זה שלא השיבו דהיה מהן בקדושיו וע"ש מה שכתבו דלא היה תשובה נצחת אבל היא כיונה לתרץ קושית התוס' דאי הוה מהן בקדושיו הו"ל למות נער כדמוכח התם ומשו"ה אמרה מפני מה מת בחצי ימיו. וגם כיונה דלא נימא מהרהר בע"ז הוה לז"א בחצי ימיו דכתיב לא יחצו ימיהם והוא מת בחצי ימיו ולא היה אדם מחזירה דבר ולא התריסו כנגדה אף שהיתה מחזרת בב"כ וב"מ והיתה עליהם לטורח אפ"ה נהגו בה כבוד לפכוחי צערה וכמו שרמזה שהיא אשת חבר. עד שבא אליהו זכור לטוב וגלה סודו וא"ל ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה ומזה מוכח דלמד שלא לשמה דאם היה לשמה היה נושא פנים לתורה ונלכד בזה ואמטו להכי פתח בברוך המקום שהרגו וידעה שהיא גם כן חטאה בשוגג שסברה שהיא מותר ולז"א ברוך המקום שהרגו לבדו ואותך החייה כי את שוגגת וסברת שכדין עשה:

ואפשר להסמיך בקראין כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים כלומר לא תסבור דכי היא חייך קאי על המצוות אלא קאי על התורה כי בי ירבו ימיך. ולא תקשי א"כ לחייבו נשים מסברא דגברי בעו חיי דהרי איכא מיעוטא ויוסיפו לך דייקא דאיכא מיעוטא וא"כ כי היא חייך על התורה:

א"נ אפשר במ"ש מז"ה הרב חס"ל אם לא יעסוק בתורה לשמה יום ולילה אעפ"י שתקן מלבוש לנפשו מהמצוות בעולם העליון יהיה רעב ממזון העליון בעולם הנשמות. ומה שעוסק האדם בעה"ז ביום אחד כנגדו יש יום למעלה יום גדול ורוחני שאין לו סוף וכל התורה והמצוות שעוסק האדם בעה"ז יום קטן מוגבל. בעולם הנשמות עולה לאין סוף וזהו דבר יום ביומו עכ"ד בעין הקורא נהר ס"ח. וידוע סברת ר"ע דזכה משלימין לו לא זכה פוחתין לו והקשה התוס' ממ"ש פ"ק דחגיגה דשני נספה בלא משפט יהיב להו לצורבא מרבנן דמעביר אמיליה ותירצו דאין מוסיפין היינו משנות חדשות מעתה אבל הני שני דנספה כבר היו בעולם וז"ש כי בי ירבו ימיך כל יום שתלמוד יהיה גדול עצום ורב כמו שנאמר בעולם הנשמות וא"כ ימיך עצמם ירבו מאד למעלה. והכא יוסיפו לך שנות חיים שכבר נגזרו כמ"ש התוס' לדעת ר' עקיבא וזהו שנות חיים:

ובמדרש פ' נצבים רבנן אמרי אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך מנין שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים אם תאמרו שמא לרעתכם נתתי את התורה לא נתתי לכם אלא לטובתכם שמה"ש נתאוו לה ונעלמה מהן וכו'. ואפשר לפרש במ"ש בנדרים דף פ"א ויאמר ה' על עזבם את תורתי אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה ופי' הר"ן בשם רבינו יונה דאי כפשט על עזבם את תורתי שלא היו עוסקין בתורה זה היה דבר נגלה ואמאי כששאלו לחכמים לא פירשוהו אלא עוסקין היו בתורה תמיד ולפיכך היו תמהים החכמים והנביאים עד שפירשו הקב"ה בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב שלא ברכו ברכה בתורה תחילה כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה והיינו ולא הלכו בה כלומר בכונתה לשמה אלו דברי הרב החסיד ז"ל והם נאים ראוים למי שאמרם עכ"ל הר"ן ז"ל:

ובדברי קדשו של רבינו יונה ז"ל נתישבה חקירה גדולה כי הן בעון לפי הש"ס והמדרשים היו עונות חמורים בבית ראשון ע"ז ג"ע ש"ד ומה זו שאלה על מה אבדה הארץ ואמאי חכמים ונביאים לא פירשו הגלוי וניכר ומפורסם. אמנם אפשר דשאלת על מה אבדה הארץ היא סב"ת עשויה ליכשל בתוקף עונות חמורים אלה בהיות ישראל בני אל חי זרע קדושים אשר בארץ המה אבות העולם איך נוקשו ונפלו בעונות אלה. ושום חכם ונביא לא ידע להשיב. אכן בוחן לב חוקר כליות שידע דאינם מחשבים התורה עד שביטלו ברכת התורה דלא היתה מחושבת בעיניהם שטעונה ברכה והיו לומדים כקורא סיפורים בעלמא ושלא לשמה. וזה גרם שיצרם נתגבר עליהם עד להשחית כי באמת אמרו בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין וזהו בקורא לשמה אך אם אינו קורא זאת התורה אלא כעוסק בשיחת חולין וסיפורים. ולכן במקום שהתורה תבטל יצה"ר אדרבא נתגדל היצה"ר וכל אדם פרץ גדר ליכשל בחמורות. וזש"ה ולרשע אמר אלהים מה לך לספ"ר חקי לספר דייקא שאתה קורא כספירת דברים ושיחת חולין של ספרי א"ה ח"ו:

וכל קבל דנא הלומד לשמה ומחשיב התורה ומברך עליה אז זוכה לבטל היצה"ר ובכל מעלות התורה וז"ש במאמרינו אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך אתה מברך שנאמר כי בי ירבו ימיך דכשמברך על התורה מורה דהוא לשמה וזוכה להאריך ימים דכתיב כי בי ירבו ימיך. וכבר ידוע משז"ל דישראל במצרים לא השלימו הגלות אך יצאו בעבור התורה וכתיב וזה לך האות וכו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. וז"ש שמא תאמרו לרעתכם נתתי בשביל רעתכם שהייתם מוטמעים בך ש"ט נתתי לכם התורה כדי להוציאכם ממצרים. לא נתתי אותה אלא לטובתכם הן אמת שבזה ניצלתם מהגלות אבל נתינת התורה לטובתכם שהרי מלאכי השרת נתאוו לה והם לא שייכי בשעבוד מלכיות וש"מ שהתורה עצמה חמדה גנוזה ודייק לומר לא נתתי אותה אלא לטובתכם דע"י שיש טענה למלאכים מדינא דב"מ נתנה בתורת מתנה דלית בה דדב"מ כמ"ש המפרשים והגם דלעיל צדדנו בזה כן ארחות המפרשים לדרוש ולתור במראה האופנים לכל צד כידוע:

ובזה נבא לרמוז במאמר מדרש חזית כתפוח בעצי היער רבי יהודה ברבי סימון אמר משל למלך שהי"ל אבן טובה בא בנו וא"ל תנה לי א"ל לך היא ושלך היא ולך אני נותנה כך התורה אמרו ישראל להקב"ה תנה לנו א"ל הקב"ה לכם היא ושלכם היא ולכם אני נותנה ע"כ המאמר. ויש לדקדק כפל הלשון על שלישים. ותו אמאי אצטריך להכי משל ומה בא ללמדנו. ואפשר לרמוז ונקדים שנסתפק הרב שפתי כהן אם לגבי בן איכא דינא דבר מצרא. ומורינו הרב מהר"י הכהן זלה"ה מצא הדבר מפורש בשיטה מקובצת מציעא שכתוב בפשיטות דלגבי בן ליכא דד"ב מצרא. גם כתב הטור סימן קע"ה משם רבינו יהודה אברצלוני דבמטלטלין ליכא דינא דב"מ. גם ידוע משז"ל דמעולם לא עלה על לב הקב"ה לתת התורה לא"ה ח"ו רק כדי שלא יתקנאו בישראל לכך החזיר התורה לכל א"ה וכשלא רצו אח"כ ישראל לקבלה אז כפה עליהם ההר לטובתם. וז"ש רבי יהודה ברבי סימון משל למלך שהיה לו אבן טובה בא בנו וכו' רמז במשל שישראל הם בנים ולגבי בן ליכא דדב"מ. עוד רמז שהי"ל אבן טובה כלומר שהתורה דומה למטלטלין והיא אבן טובה ובמטלטלין ליכא דדב"מ. ואמר עוד בא בנו וא"ל תנה לי וא"ל לך היא כלומר לאפוקי מה"ש דהגם דישאלוה. לך היא. וזה מהטעמים האמורים דאתה בן וגם היא מטלטלין ולגבי בן ליכא דדב"מ ומה גם במטלטלין דאף לגבי אחר ליכא דדב"מ. ועוד אמר ושלך היא ולא לא"ה כי מה שאני אמרתי לשרי א"ה אם ירצו לקבלה אינו אלא שלא יתקנאו ויקטרגו עליכם. והראיה ולך אני נותנה כלומר בעל כרחך שכפה על ישראל את ההר ואלו לא"ה באמירה בעלמא היה די כי לא מלבי לתתה להם. וכך היה הדבר בנמשל שאמר להם לישראל הקב"ה לכם היא ולא למלאכים. ושלכם היא ולא לא"ה והראיה ולכם אני נותנה בעל כרחכם וזהו לטובתכם ואנחנו נברך יה אשר הפליא חסדיו ונתן לנו תורתו תורת אמת לאור באור ה חיים :