אדיר במרום קס

המאירה כי היא כמו קיר של זכוכית המראה מעבר אל עבר מה שיש בתוכה, אך כשהיא בסוד חומה הנה חציה התחתון דהיינו מה שהיא כלפי התחתונים אינו מאיר בי היא בסוד חושך, כי הלא באמת זהו כל סוד ענינה אב הגבורות מתגברות בה בסוד החושך אז היא בסוד חומה הסותמת, אך אם החסדי' מתחזקים בה ואין הגבורות יכולות לסתום כ"כ אז היא מעבר' ההארה למטה והנה אם כשהיא בסוד חומה אעפי"כ אינה כולה חשוך רק חלקה התחתון שהוא מה שהיא מבטת אל התחתוני' אך חלקה העליון בבחי' מה שהיא מקבלת הוא בהיר וטהור בשחקים, כי היא צריכה להיות מאירה מן אור העליון המגיע אליה, והנה המסתכל בה בהיותה בבחי' אספקלריא המאירה, יראה המסתכל מה שלמעלה ממנה ממש כי איננה אלא בבחי' קיר זכוכית, אך המסתכל בה בהיותה בלתי מאירה לא יוכל המסתכל להביט ממנה אלא בצדה המאיר ואז יראה משם דמות המלך ולא המלך עצמו, בסוד ביד הנביאים אדמה, והנה העין נעשה גם הוא בסוד אספקלריא דלא נהרא, שהרי חצי חיצוניות העין הוא בהיר ולצד פנימיותו הוא חשוך עד שהנשמה בחזרתה תבוא אל העין אך לא תעבור לפנים כי תתעכב שם ותעשה ציור הראי', וע"כ לא נמשך מן העין אלא הדברים הגשמים כי לא חזרה הנשמה למקומה אלא העין הפסיקתה בדרך והוא גשמי ע"כ הראי' היא גשמית, ונמצא שבעין עצמו מתיישבת הנשמה בחזרה ושם נראית כמו שאמרתי שהראי' צריכה ליראות, והנה הזוהר אשר בעין הוא נמשך מן הנשמה, ופי' הענין כי העין בנוי מליחות זכות הנמשכות מן המוח וזה כי הלא לנשמה יש צלם שהוא לבושה והוא המתקרב יותר אל הגוף, וחלקי' מסוף הצלם הזה יורדין שם בחורי העינים וממשיכין עמהם מן המוח חלקי' היותר נאותים ומתדבקי' להם ואלה החלקי' הם עצמות העין להתפשטות האור ממנה, אך חלק הצלם הקבוע עמהם הוא המזהיר שם, ובחזור הנשמה אל העין אז מתנוצץ הצלם הזה והיא עצמה מתלבשת שם ומתגלת בציורה ושם נעשית הראיה, וזהו מה שאמרנו שהראי' צריכה ליראות, כי בחי' הציור צריכה שיראה אפי' שלא יראה הצורה שנצטיירה, והציור הזה הוא ממש התנוצצות העין הנראה שהוא התנוצצות הנשמה אלא שמתנוצצת בתוך המסוה דהיינו הצלם שלה שבתוך העינים עצמה, כי אפילו הצלם איננו מתגלה בכחו אלא מתוך העינים כי אם הי' מתגלה בכחו היו העינים כשני אורים גדולים, ובהיות הגוף בתחילה בסוד כתנות אור היו עיניו של אדה"ר שני מאורות גדולים שהי' צופה ומביט בסוף העולם ועד סופו, ובהחשך הגוף אז לא נהי' אלא באותו הזוהר שהם עתה, אך בחם נראה באמת התנוצצות הצלם עצמו, והנה הנשמה מתפשטת תמיד דרך הבקיעה וחוזרת כמו כן תמיד דרך העין ונעשה ההתנוצצות תמיד שהוא במו הכאה שמכה שם בעין תמיד, ותדע שאם היתה הנשמה חוזרת ללב ומציירת שם ציורה אז היינו רואים כל הדברים אפי' הרוחניות, אבל כיון שאינה עושה הציור אלא בעינים ע"כ א"א לראות אלא הדברים הגשמים, והנה יש בעלי רוח הקודש שהם רואים הדברים מה שא"א לאחרים לראות, וז"ס פקיחות העינים וה"ס נתנה רשות לעין לראות, וזה כי הנה כבר אמרתי איך מן הצלם נעשה זה הענין כי הצלם מתגלה שם בתוך העין ועושה הזוהר, וע"כ בשוב הנשמה דרך העינים ההתנוצצות שלה מתגלה מפני הצלם המגולה שם ואז היא ראי' שצריך שתראה כנ"ל, אך אם יחסר כח הצלם שיסתלק משם הנה לא יוכל הציור לראות וע"כ לא תמצא ראיה, וזה ענין העורון כי לא נשאר אלא חלק הגשמי שהוא הנמשך מן המוח ואין הראי' מצטיירת, והנה האמת הוא שהנשמה מתפשטת בב' דרכי' כנ"ל, בבחי' כללית בסוד הלב ובבחי' פרטית בסוד כל שאר האברים, ובסוד התפשטותה אשר בעין ה"ס הצלם שאמרתי שהוא מתגלה שם בעין, אך ההתנוצצות נעשה בבחי' הכללית שהוא כמו הלב אך אינו נעשה אלא לפי המוכן כבר בעין דהיינו