אדיר במרום קמו

כי כל הפרש הוא דין, פירוש שא"א לפרוש דבר מדבר אלא מפני ששניהם מוגבלים שאינם מתחברים, וע"כ שיעור ההפרש הוא שיעור התפשטות הדין וממנו נולדה היראה, והוא הבלתי יכולת של המוגבל לעבור תחומו

ונחזור לענין כי החכמה יראה מן הכתר מפני המרחק אשר ביניהם רב מאד. והנה השפע הזה הבאה על הראש הנה הוא עובר על הפנים ללכת אל הזקן, כמ"ש כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן, ובהיות הפנים מחכמה תהיה בהם היראה מן הראש עצמו ומן המאורות המאירים שם, ולכן אמר ולבעבור תהי' יראתו על פניכם וכו', וזה כי בהיות ישראל למטה בכל מעשיהם דוגמא למאורות העליונים הנה בראש עצמו יאירו כל המאורות הראוים לבוא לצורך כל הפרצוף, וע"כ תרד היראה על הפנים מיד להיותו מחכמה אשר תחת הכתר, ועוד יולד מזה הבושה

ואומר לך מהו ענין הבושה. הנה הבושה היא התחלשות הנשמה מעשותה דבר שנראה שאינו הגון לה ויהי' זה משני מינים, או שיהי' דבר מכוער לה, או דבר יקר ממנה, אך אפי' מין הבושת מחמת הכיעור שב להיות המין הב' שהוא דבר היקר, כי אין הבושת בחטא אלא הבושת מפני החוטא שלא תוכל לנשוא פנים, כי ראיית האחרים תהי' עלי' יקר ממנה אחר שהושפלה בחטא. ונמצא באמת שבכל הקדושים יש בושת מפני השכינה כי המלאכים מקבלין בושה ממנו ומסתירים פניהם, וזהו רק בסור המין הב' לבדו, והוא כי בקבלם מכירים כבוד אדוניהם ואז נשארים בושים בהכירם עצמם ג"כ כ"כ שפלים ממנו והם מתחלשים לפניו, כי באמת הם כשרגא בטיהרא, וגם כל המאורים התחתונים בקבלם מן העליונים בעמוד הדברים בסדריהם כל עליון על תחתון ממנו והתחתון עומד מתחת לעליון בלי עירוב ובלבול סדרים, הנה בהגיע אור מן העליון לתחתון יהי' נשאר התחתון פנימיותו חלש כי נראה כשרגא בטיהרא לפני העליון, ושום א' מאלה לא נמצאו בס"מ כמו שאפרש עוד בס"ד. נמצא שבעבור השפע מן הראש אל הפנים אז מלבד היראה הולד הבושה מפני כה הראש העומד ומשפיע ולכן המצח לא יתגלה, ויתכסה מפני אימת הראש אשר עליו

ואפרש לד עתה סוד כסוי הראש כי הלא אסור לילך ד' אמות בגלוי ראש, וסוד הענין הוא כי הנה כל הגוף צריך להיות מכוסה חוץ מן הפנים והידים והרגלים. והטעם כי הלבושים עשוים להסתיר הגוף כי ההארה אין לה להראות, אך המקומות שהוקבעו להשפיע לתחתונים אדרבא הם צריכין להגלות והיינו הפנים, בסוד יאר ה' פניו אליך, והידים והרגלים כבר ידעת שהם הקצוות הממשיכים דרך האצבעות ההארות הצריכים לחוץ, אך הראש צריך להיות מכוסה, וזה צריך זהירות רב לכסותו והוא מפני יקר האורות המתלבשים שם ונמשכין מלמעלה, כי כבר שמעת איך ההשראה של העליון הוא הכתר ובכסות הראש מכסים כח ההארה הגדולה ההיא שכך צריך לכבוד השורה. אך הלבושים כבר ידעת שהם מסוף האורות עצמם, וע"כ בשאר בני האדם הראש עושה המצנפת אך במלך מתחזק יותר ועושה הכתר והוא בכח יותר לסוד ההנהגה, וגם שם נראה ענין הכתר עצמו בסוד פנימיות שאינו מתגלה באחרים כלל

ונחזור לענין כי הכתר עומד על הפרצוף ומכחו נמשכה האימה בכל הפרצוף אך הס"א היא יוצא בסוד הקלקול והוא ממש ענין ירהבו הנער בזקן, כי הלא הס"א היא קלקול מקבלת לכל התיקונים, ולכן כמו שיש הסדר של העליון ותחתון בסדר נכון בקדושה כנגד זה יש ממש קלקול הס"א ענין ירהבו הנער בזקן וכו', וה"ס עבדים המתפרצים מאת אדוניהם, והוא כי הקב"ה ודאי רוצה שהס"א לא תעבור גבולה אך סוף סוף הוא רוצה ג"כ שתעשה פעולתה ואם הוא הי' מגביר אימתו עליהם לא היו פורצים כלל וע"כ אינו מגביר אימתו עליהם. והנה הכתר של הס"א הוא ממותק הרבה ואם הי'