אדיר במרום קל

בז"א והשבת הוא סוד הרצון דא"א, וזה כי כתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, ולפי"ז יש עתים שהם רצון והוא זמן הגילוי, אך באמת אינו זמן א' לבד כי הלא בפרט לכל אדם יכול להגלות העת רצון לפי הצורך שלו אלא שאם לא הי' נסדר בסדר הבריאה שיהי' לו גילוי לא הי' מתגלה לעולם. ובאמת סוד השבת ה"ס הגילוי דא"א ונכללין בו או"א שהם התפשטות המזלא כמבואר במקומו, ובהיות השבת בסדר הימים גורם שבכל זמן ג"כ יוכל להגלות הרצון הזה לפי צורך המתפלל והבן היטב. והנה יום השבת הוא ממש סוד הה' דאהי"ה יה"ו שהוא באמצע שיש לה ג' לפני' וג' לאחרי' וכן השבת הארתה מתחלת ג' ימים קודם לה ומתפשטת ג' לאחרי' כידוע, והנה כאן באמת הם ז' מדריגות מחולקות שהן ז' אותיות אלו שמהם יוצאין ז' שמות אחרים שהם שבע מרגלאין המוזכר בזוהר והם הז' שמות כ"א בפ"ע וזהו ממש ז' ימים של השבוע, אך המ"ב אותיות של הוי"ה הם כולם שם א' בלי חילוק שמות כלל כי הוא התפשטות א' מתחיל בשם הפשוט ומתפשט עד מלוי המלוי, וזהו ענין יום שכלו שבת, ותדע שמ"ב זה דאהי"ה יה"ו מאיר במזל ונקה וזה באמת מאיר תמיד וגורם מיתוק הדינין כמו הקדושה שמאיר את השבת בימות החול, אך המ"ב דהוי"ה מאיר במזל נוצר חסד וכל האצילות תלוי במזל ונקה כמפורש באד"ו ושם עולין זו"ן ביום השבת ומאירין השמות אהי"ה יה"ו, כי הה' שולטת במקומה והו' אותיות אחרות המה מאירים שמשם אח"כ ימשכו קדושת ימי השבוע, אך במנחה דשבת מגיעים עד מזל נוצ"ר ולכן אז מאיר המ"ב של הוי"ה וז"ס ואני תפלתי לך ה' עת רצו"ן, ה' היינו שם הוי"ה במ"ב שלו

ואפרש לך עתה בזה סוד גדול מאד ותבין בו היטב ענין הציץ וענין התפלין ותראה איך הציץ הוא יותר עקרי בבגדי כהונה ובו תלוי קבלת העבודה כי כן תלוי בזה קבלת התפלה, כמ"ש וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל. ודע כי ב' בחינות יש במצה הזה א' מחכמה וב' מבינה, פירוש כי המצח הוא התפשטות הדעת ממש אלא שבהתפשטות הזה ג"כ יש י' ספירות והחו"ב שבו הם עיקריות ההתפשטות ועושין אבר המצח ואח"כ מאירין הז"ת וה"ס הכ"ב אותיות שיש במצח, ולפ"ז הענין יש ב' מ"ב, א' מן החכמה של זה ההתפשטות, וא' מן הבינה שלה. והנה המ"ב של החכמה נקרא רצון והמ"ב של הבינה הוא מצח הרצון, והכ"ב אותיות הם בסוד הז"ת בסוד אהי"ה יה"ו בסוד בינה. אמנם צריך שתדע כי עכשיו הנוקבין הם חומה לדוכרין ולכן הדוכרין נעלמים והם מתגלות יותר, כי כשהשמש נסתר הלבנה שולטת, אבל לע"ל נאמר ולא יכנף עוד מוריך, כי הדוכרין יאירו באור מגולה והכנפים שהם הנוקבא בסוד שם אדנ"י שנקרא כנף כמפורש בזוהר ובתיקונים לא יהי' חומה וכסוי להוי"ה שהוא הפנים בסוד הדוכרין אלא אדרבא יהי' מעבר לאור הזה בכחו הגדול. ובאמת משם ימשוך רוב החכמה והשלוה וההארה גדולה שיהי' בעולם, כי הדבר מתחיל מחו"ב והחכמה כשרצה להוציא את הז"ת נתעלמה בתחלה בתוך הבינה ולכן לא יצאו במדרגה כ"כ גדולה, אבל לעתיד לבוא תתגלה החכמה מן הבינה ואז ההארה תהי' גדולה, וזה הענין עצמו נמצא כאן במצח כי החכמה שבדעת נתעלמה בתוך הבינה שבדעת ואז נעשה אבר המצח בבחי' חומה שאין כחו הפנימי מתגלה כ"כ והוא מ"ב דאהי"ה יה"ו, אך המ"ב המכוסה הוא אותו של הוי"ה ולפעמים מתחזק זה הפנימי ומתגלה וזה נקרא גלוי הרצון

והנה שתי הבחינות האלה נמצאים ג"כ בז"א והבינה של הדעת עושה המצח ואו יסוד אימא מאיר שם בכח, ולכן המצח הוא דין כדלקמן. אמנם גם בבחי' זאת יש מיתוק והארה, וה"ס התפלין שמתגלה שם במצח שהם המוחין בין דאבא ובין דאימא הבוקעים אותו ויוצאין לחוץ וזהו תיקון גדול למצח עצמו, אך שניהם אינם מאירים אלא בסוד הבינה של הדעת שהיא אבר המצח עצמו ששולט שם יסוד אימא, וע"כ אמרו