אדיר במרום קא

הנעשים בא' יש בהם הסכמות כולם והתעוררות כולם מפני כח האהבה זאת, וזאת האהבה מגעת לנשמות ג"כ כי כן המאורות מתקשרים בהם והן נקשרים במאורות באהבה, וסוד זה היא התורה והמצות, וכן אנו מזכירים בתפלתנו בשבתות וי"ט, ותתן לנו ה' אלהינו באהבה כו', והנחילנו ה' אלהינו באהבה וכו'. אמנם הנה כתיב אוהב כסף לא ישבע כסף, וגם כתיב כי השביע נפש שוקקה, וז"ס גדול בעניני היחוד לדעת עד היכן הוא מגיע, ומן האהבה באמת נמשכת התשוקה וההפרש שבין זה לזה הוא כי האהבה היא קורבה וחיבור, והאהבה הולכת ומקשרת כל חלקי המאורות זה עם זה עד שבהתגברה מאד אז תולד התשוקה המתחזקת, כן הנה יעלו הדברים עד שהא"ס ב"ה העומד בתוך כל הספירות יהי' כולל אותם בכחו הפשוט ששם אין חילוק בין א' לא' וזהו סוף הדבקות וסוף היחוד המגיע עד א"ס. והבן היטב זה הענין כי הוא סוד גדול, וגם הוא ענין ארוך לדעת כח היחוד, ובאמת שכולם פועלים רק בהגיע הדבר אל הא"ס ששם הכל נכללים בא' ואז נקרא שכולם כוללין כולם ממש כי מה שא' כולל חלקים כמו כולם זהו ענין אחר שכל חלק מן המאורות משקיף על הכל, אבל ענין זה שאני אומר הוא ענין נוסף ע"ז כי כולם כוללים כולם ממש, והוא בסוד החזרה אל הא"ס, והוא ממש כמו שהרוח שבלב ששולח ניצוציו אל הגידים ובהם עושה ההרגש אך אינו נעשה בהם עד שיחזרו מיד אל השורש עצמו ושם נעשה בסוד הלב מבין, וכבר נתפרשו אלו הדברים במ"א בפי' תפלת אליהו ז"ל. והנה ע"כ אמר אוהב כסף לא ישבע כסף, כי כשהגיע אחד מן המאורות אל העליון ממנו בכח אהבה לא יגמור שם החיבור כי אדרבה אז תולד התשוקה ותעשה להיות מתדבק דבקות גמור, וכן להיפך מן העליון לתחתון, אלא באשר התשוקה תעשה את שלה לעורר היחוד כנ"ל אז הוא סוף הענין שא"א לחשוב יותר מזה, ולכן כי השביע נפש שוקקה והוא מל' שבגילוי המאורות נמשך ממנה התשוקה הזאת

ואפרש לך ענין זה היטב. הנה כתיב וחפץ ה' בידו יצלח, והיא השכינה, ושבת נקרא חמדת הימים, וצריך לדעת מהו ענין החמדה הזאת, וכדי שתבין היטב אפרש לך סוד ד' הצריכין להודות, שבענינם אמר הפסוק השביע נפש שוקקה, ותבין מהו נפש שוקקה ומהו נפש רעבה. דע כי הנה כתיב ליוצא ולבא אין שלום מן הצר, וז"ס גדול מאד, כי מל' יש לה שתי בחי' מ' פתוחה וס' סתומה, ואם היא מ"ם פתוחה כל המאורות הם בפתיחה כלם באהבה וכולם בתשוקה, אבל אם היא מ"ם סתומה אז כל המאורות ג"כ בסיתום, והענין הוא שאם הדין מתגבר אז היא בסוד אבן שעל פי הבאר, והוא ענין ה' אותיות מנצפ"ך וסודם צ"ד. כמפורש במ"א שעליהם אמרו רז"ל אילה זו רחמה צר. והנה בהיות כך הכל הוא בסיתום, וע"כ ליוצא ולבא אין שלום, והנה מן הצ"ד הזה נמשכים סכנות לד' אלו הנזכרים במזמור, וזהו שאומר תמיד ויצעקו אל ה' בצ"ר להם וכו'. ואומר לך עתה למה הם ד' כי סודם הוא ם' סתומה שהיא ד' ווי"ן לד' רוחות, ובאמת ד' ווי"ן עולים כ"ד וסודם כ"ד צירופי אדנ"י שכולם מתקבצים בסיתום מה שבשעת הפתיחה הם שערים בסוד תרע"א וזהו ממש סוד ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים וכו'. והנה כל מי שנעשה לו נס צריך לברך, והסוד הוא כי בכח הברכה הזאת המאור שנתעורר לעשות הנס ההוא ההארה מתקיימת, והד' האלו חייבין להודות לפי מציאות ההארה המצלת אותם מן הסכנה. אבל עניני הפרטים לפי זה הצר שאמרנו, גם חבלי משיח הם בסוד זה, והסוד עת צר"ה היא ליעקב, והנה בהיותה כך סתומה נקראת מדבר שהוא סתום שא"א להוציא פירות, וע"כ אמר תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו, כי בהיותה מ"ם סתומה אינה נמצאת בסוד עיר מושב, ותבין היטב איך גם המדבר יוכל ליזרע אלא שאין יכול להוליד, וזהו ממש