אדרת אליהו על נביאים כתובים צח

בו כי חשב שהכל תלוי במזל. ולכך קלל ב' המזלות מזל העיבור ומזל הלידה. ולפי שהלידה היא ע"פ הרוב ביום לכך קלל יום הולדו. (או אפשר שהוא ידע שהוא נולד ביום) ואמר יאבד יום אולד בו. אבל זמן העיבור הוא מיוחד בלילה. ולכך קלל מזל ששלט בליל עיבורו. וע"ז השיבו אל פז הלאה דע הלא יראתך כסלתך כו'. וכמו שיתבאר שם שכוונת אליפז היה להוכיח שאין תלוי במזל כלל. ואמר יאבד יום אולד בו. פי' שהיתי עתיד להולד בו. וא"כ אם היה היום נאבד קודם הולדו שוב לא היה נולד והלילה אמר הורה גבר. פי' המלאך שאמר שהורה גבר. ולפי שהיום קודם במעלה והלילה היא קדומה אל היום בטבע. זכמו כן העיבור והסיבה הסיבה קודמת אל העיבור במעלה. לכן הקדי' היום והליד' אשר אשר ב' אלה קודמי' במע' והנה לפי שהוא כלל גדול בחכמת המזלות שהמזל שהוא משמש בעת העיבור אותו מזל עצמו משמש בעת הלידה. ורז"ל אמרו שאותו היום ט' באב היה. נמצא היה העיבור י"ב חודש. לכן קלל מזל היום ומזל הלילה. והכל א':

ג) היום ההוא יהי חושך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה:

ד) יגאלהו חושך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתוהו כמרירי יום. הנה בז' קללות קלל איוב את היום לעומת ז' דברים הנכללי' ביום הבראו ואלו הן. א' יהי אור ב' ויהי אור. ג' וירא אלהים את האור כי טוב. ד' ויבדל אלהים בין האור. ה' יבין החושך. ו' ויקרא אלהים לאור יום ז' ולחושך קרא לילה כנגד יהי אור אמר יהי חשך. וכנגד ויהי אור שהוא אור החוזר אחר חצות היום. כי עד חצי היום ה' ית' משגיח על המאורות ונותן בהם כח וגבורה להיות מושלים בקרב תבל. ואחר חצי היום הוא ית' דורש אותם והם עונים ביראה עשינו מה שצוית עלינו. ולכן אמרו ז"ל לעולם יהיה אדם זהיר בתפלת המנחה. ולעומת זה אמר אל ידרשהו אלוה ממעל. וכנגד וירא אלהים את האור כי טוב אמר ואל תופע עליו נהרה. שלא תופיע עליו מטוב האור ההוא. וכנגד ויבדל אלהים בין האור אמ' יגאלהו חשך היינו שיהי' האור מעורב עם חשך. ולעומת ובין החושך אמר צלמות שהיא יותר חושך וכנגד ויקרא אלהים לאור יום אמר תשכן עליו עננה. וכנגד ולחשך קרא לילה אמר יבעתוהו כמרירי יום. מפני כי הפחד הוא בלילה. כמ"ש לא תירא מפחד לילה ה) הלילה ההוא יקחהו אופל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא. ו) הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו:

ז) יקבוהו אוררי יום העתידים עורר לויתן *):

ח) יחשכו כוכבי נשפו יקו **(ולולי דברי קדשו של רבינו הגאון החסיד נ"ע יש לבאר מאמר העתידים עורר לויתן ע"ד הפשט. באין דוחק כל מאומה. כי אחר באורי כל המבארים הנה נשאר סתום אין חזיונו נפרץ. יש ביארו עורר לויתן. עורר אבלות. וכדומה ענינים רחוקים כי מדוע לא יסוב מאמר לויתן על אותו שנקרא לויתן. כמו לויתן נחש בריח כו' ואם בעבור שאין ענין הלויתן אל קללת איו את יימו עד שיאמר עליו העהידים עורר לויתן. הבט ימין וראה בספר איוב עצמו ברכנה הקב"ה (איוב מ') המשוך לויתן בחכה כו. התשחק בו כציפור כו'. בחין נא ושים עליו כפך זכר מלחמה אל תוסיף. הן תוחלתו נכזבו הגם אל מראיו יוטל. והפליג ואמר לא אכזר כי יעורנו. ר"ל לא נמצא אכזר על עצמו שיעורר את הלויתן וידרוש ממנו לבוא עמו במלחמה. ומי הוא אכזר כזה (אדרבא) לפני)**