אדרת אליהו על נביאים כתובים צז

ממעל. גם מבני אדם מתחת נלחמו בו. קרובים ורחוקים כלם יחד ובפעם אחת: כ) ויקם איוב כו'. ויגז את ראשו. פי' שהגיז ועקר שערו בחציים. אבל לא עקרם לגמרי. כי זה מעשה קרחה והוזהרנו עליו: כא) ויאמר ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה. ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. ירצה כי מחמת ד' סיבות אין לאדם להצטער על מקרהו. א' כי הלא כאשר נולד לא הביא אתו דבר מכל העושר והקנינים שהיה לו וזה ערום יצאתי מבטן אמי. והב' ערום אשוב שמה. ר"ל מה בצע מכל העושר בהיותו אתו עמו אחר אשר לא ירד אתו אל הקבר אפס ערום אשוב שמה. והג' ה' נתן. כלומר מה לו להצטער על העדר הקנינים והבנינים אחרי כי ה' ית' נתן אותם. והאדם לא לקח אותם בעצמו. מכחו ועוצם ידו. והד' וה' לקח. כלומר אלו לקחו אחרים אשר לא נתנו לי זאת היה הצער והמכאוב גדול מאד. אבל אחר כי הקב"ה בעצמו אשר נתן הוא עצמו חזר ולקח את שלו. איך א"כ ראוי להצטער ע"ז. ובאור מאמר וה' לקח בוא"ו. לומר כי אע"פ שהמדת הדין לקחה ממנו אמנם הלא הוא ית' בעצמו גם הוא ישב עמהם בדין. ואין להרהר אחריו ח"ו: כב) בכל זאת לא חטא כו'. ולא נתן תפלה אפילו במחשבתו לא חטא ולא הרהר כלום אחר הקב"ה

ב ד) ויען השטן כו'. עור בעד עור כו'. דע כי יסודי ושרשי בנין האדם הם ב' אלה. עור בשר עצמות. והגידים אינם רק לחבר העצמות עצם אל עצמו. וזהו מאמר השטן שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו. אבל מה שעשית לו בראשונה אינו נסיון כלל. כי עור בעד עור. אפי' באדם עצמו אם ירצו להכותו באבר אחד מן האברים הראשיים במוחו או על לבו אז ישיב ידו על אותו אבר להגין בעדו. אף שישלוט המכה והפגע באבר המגין וכש"כ כל אשר לאיש יתן בעד נפשו. ר"ל רק שלא יכנו נפש: ז) ויצא השטן ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו זהו מעצם עד בשר יכלה. כי כף הרגל הקדקד הם עצמות. ומה שביניהם הוא בשרי ח) ויקח לו כו', והוא יושב בתוך האפר שהיה סביביו אבר ממה שנפלו קליפי השחין ממנו: י) גם את הטוב נקבל. אמר גם כו' ע"ד מאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו לפי שהצדיקים אינם נהנים בעוה"ז רק פירות שכרם. היינו שאינם אוכלים רק פרי הטוב. לא הטוב עצמו. וזה שהתפלא איוב ואמר וכי גם את הטוב נקבל ר"ל בעבור מעשים הרצוים אשר בידינו חפצך לקבל הפירות גם הקרן. וזהו גם את הטוב. כלומר טוב הקרן עצמו ואת הרע המגיע אלינו לא נקבל כלל: יא) וישמעו שלשת ריעי איוב ויבואו איש ממקומו כו'. אבל אליהוא היה במקומו של איוב. לכן לא בא עם שאר חברי איוב ויודע יחדיו לבוא לנוד כו'. ר"ל כי בתחילה התאספו מבתיהם אל מקום מיוחד. אשר משם נתיעצו לבוא אליו. כמ"ש רז"ל סימנא הוה להוא. לנוד לו. פי' שישתתפו בצרתו ואח"כ לנחמו: כי טבע המצטער כאשר יראה שאחרים משתתפים בצרתו ומצטערי' על צערו. יתנחם מעט מעצבו ומרגזו: יב) ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה פירש בגובה האויר. כמו ערים גדולת ובצורות בשמים

ג א) ויען איוב כו'. ב) יאבד יום אולד והלילה אמר הורה גבר. המאמר הזה נמשך למה שאמר תחלה אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו אשר הרצון בזה שקלל מזל היום שנולד