אדרת אליהו על נביאים כתובים צו

פ"פ על איוב עד שהוא ית' פתח לו תחלה השמת לבך כו' כי אין כמוהו איש תם כו' הוא ית' העיד עליו שאין כמוהו בכל ו' מעלות אלו. א' אין כמוהו. ב' איש. היינו גדול מפורסם. כנ"ל. והד' דברים אחרים תם וישר כו' ולכך צעק איוב כ"כ על היסורים כי ידע בעצמו שלא חטא כלל. ואף הקב"ה בכבודו ובעצמו העיד עליו שהוא צדיק גמור. ולכן חרה לו כ"כ על יסוריו. אבל אחר אשר הקב"ה התווכח עמו ובירר לו כי שפט אותו בצדק ובמשפט. אז הקריב קרבנות. והתפלל והתאונן על שצעק מתחלה חנם על שעשה הקב"ה הצדיק בכל דרכיו וזהו ביאור מאמרם ז"ל איוב לא היה אלא משל היה ר"ל כי לא היה רק בעבור הדבר הזה שיקחו ממנו משל שלא להרהר אחר מעשיו של הקב"ה. כי כל דרכיו משפט ואין עול ח"ו:

י) הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ. הזכיר כאן כל צרכי האדם האמורים למעלה. וזהו בעדו ובעד כל אשר לי. מעשה ידיו ברכת הוא עבודת האדמה הנזכר למעלה. כמאמר חז"ל שהיה לו מעין עוה"ב. ומקנהו הוא שם הכולל כל מיני בהמות פרץ בארץ. כי דבר היוצא חוץ לטבע נקרא פורץ גדר. כמ"ש ופרצת ימה כו'. כן איוב על כי מקנהו פרצו טבע שאר בע"ח. כי טבע הבהמות לירא מפני החיות. ובהמות איוב היו להיפך. כנזכר בגמרא:

יא) ואולם שלח נא ידך כו' אם לא על פניך יברכך. באור פניך כמו שבא הלשון בדברי רז"ל מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. וכן כביכול אצלו ית' פי' בפניו לנוכח שלא בפניו לנסתר. ולכן תקנו חז"ל רוב התפילות בלושן נסתר שאין לדבר אל המלך בלשון נוכח. ופה אמר על פניך יברכך. ר"ל כי יפליג בגידופו כ"כ עד כי יגדוף גם בלשון נוכח. אשר באמת לא יתכן גם להתפלל רק בלשון נסתר:

טו) ותפול שבא ותקחם. פי' מלכות שבא. ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך. כי הם היו שלוחי השטן. והיו מתכוונים להכעיסו בדבריהם לאמר שלא נמלטתי רק בעבור זה. להגד לך מהצער ומההפסד שהפסדת. כי כמעט הייתי גם אני בעדת הנהרגים:

טז) עוד זה מדבר וזה בא ר"ל בעוד הראשון מדבר דבריו בא השני ויאמר כו'. ולכל דבר היה נערים אחרים:

יח) עד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אוכלים כו'. ולא נאמר עוד זה מדבר. כמו בבשורות הראשונות. יען כי בבשורת מיתת בניו נתעלף יותר. לכן לא בא השליח בעוד שהיה הראשון מדבר. אבל המתין ונתעכב עד כי יגמור המדבר הראשון את דבריו. ויהיה לו מעט מנוח מצרות הראשונות. כדי שיגדל צערו האחרון יותר. וזה הכל היה מעשה השטן ושלוחיו:

יט) והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פינות הבית. והיה שלא ע"ד הטבע כי מטבע הרוח לשלוט במקום פנוי. בעבר א'. אבל בבית איוב היה נושב רוח סערה ויגע בארבע פינות הבית בפעם א'. ויפול על הנערים וימותו ואמלטה כו' לא היה אומר זה רק בשיקול הדעת אלו היה שם גם הוא היה נהרג באין ספק. והגיעו לאיוב ד' מיני פורעניות. ב' בידי שמים. וב' ע"י אדם. שבא וכשדים ע"י אדם, אש מן השמים ורוח ע"י הקב"ה. עוד יש הבדל בינהם כי ב' ממקום קרוב וב' מרחוק יבואו. רוח וכשדים ממקום קרוב. כי בני כשדים היו קרובים אליו ושבא ואש ממקום רחוק. כי אש מן השמים ושבא ממדינה רחוקה. וכל זה היה כדי לצער ולהבהיל אותו פתאום. כי מן השמים