אדרת אליהו על נביאים כתובים צד

שהולך במערב א"י. וחבריו של איוב היו מאותן חכמי קדם שכתב בשלמה ויחכם מכל אדם (מלכים א' ה') ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם:

והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע. תם ר"ל שהיה תמים לפני אלהים בעבודתו שכל מעשיו היו בתמימות. אין בהם נפתל ועקש. שלא היה פונה לכוונת עצמו. וישר ר"ל עם הבריות. שהיה עושה ישרות בכל עניניו ועסקיו שהיה לו עם ב"א. וכן ירא אלהים שהיה ירא לעשות דבר מה שהוא נגד רצונו ית'. והוא קיום מצות ל"ת ושמירתם. וסר מרע לבריות. שהיה סר מעשות שום רע ומרמה אל זולתו. ונשתבח איוב במאמר תם במ"ע ובמאמ' ירא במל"ת והם לשמים. וכן לבריות. במעשים וישר ואת אשר לא לעשות. וסר מרע. וד' שבחים אלו הם נגד ג' אבות ודוד המלך ע"ה. תם נגד אברהם שנתנסה בעשר נסיונות ולא הרהר אחר ה'. ונמצא תם בכל דרכיו. ישר נגד יעקב. שהוא ישורון והוא אמצעי המישר בין הקצות. ירא אלהים נגד יצחק. שהוא פחד יצחק. וסר מרע נגד דוד:

ב) ויולדו לו שבעה בנים ושלש בנות. שבעה בנים נגד ז' ימי השבוע. ונגד שבעה כוכבים. כי כל השלמות הוא במספר שבעה. לכך אמר והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומי כי לכל אחד היה יום מיוחד. ושלש בנות. נגד שלש סעודת בשבת. כי כל השלמות הם נכללים במספר ד' וג' שהם עולים עשרה. וכמו שהנקבה אין לה מגרמה כלום. כן שבת אין לה מגרמה כלום. רק מה שמכינים בששת ימי המעשה עליה. ולכן כל אחד מהאחים היה קורא אחיותיו אל המשתה אשר עשה. שאין להן מגרמן כלום. ומה שאין לשבת מגרמה כלום. לפי שמזלו שבתאי. אבל ודאי יש לה מעלה אחרת השולטת עליו:

ג) ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן ושלשת אלפי גמלים וחמש מאות צמד בקר וחמש מאות אתונות ועבודה רבה מאד ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם. הנה התחיל לספר גדולתו וכבוד עשרו. שכל צרכן בני אדה היה לו הרבה מאד. מקנהו הוא שם הכולל לכל הבהמות שבעת אלפי צאן. תועלת הצאן לחלב ולגיזה ואכילה. ותועלת הבקר לחרישה כמאמר הבקר היו חורשות. ולכן נאמר חמש מאות צמד בקר. כי החרישה הוא רק בצמד בקר. ותועלת האתונות הוא לתת עליהם משא. להביא למקום קרוב. וזה ההבדל בין תועלת האתונות לתועלת הגמלים. כי להלוך אל מקום רחוק יצטרכו גמלים. כמאמר ותרכבנה על הגמלים. אבל האתונות הם מיוחדים להוביל אל מקום קרוב. כמאמר אוסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו. ועבודה רבה פי' שהיה לו קרקעות הרבה שהם צריכים לעבודה. כמאמר לעבוד את האדמה:

ויהי האיש ההוא גדול מכל כו' ר"ל שהיה עשיר גדול מכל בני קדם שהיו עשירים גדולים שכל ז' מיני זהב המה במדינתם ובאור גדול היינו בממון כמ"ש אצל יצחק. וילך הלוך וגדל. והזכיר מ קנהו טרם הזכיר שאר הקנינים. יען כי זה הוא ענין הכרחי לפרנסת האדם. ע"כ המשפט להזכיר תחלה המקנה. ואח"כ העשירות. גם יתכן במאמר גדול שהיה גדול בתורה מכל בני קדם. שהיו. חכמים גדולים. כמאמר הנזכר ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. והנה חשב תחלה טוב מעשיו. ואח"כ עשרו. ואח"כ תורתו שהיתה רבה מאד. וחשב שמונה מעלות א' ז' בנים. ב' ג' בנות, ג' שבעת אלפי צאן. ד' ג' אלפים גמלים. ה' חמש מאות צמד בקר. ו' חמש מאות אתונות. ז' עבודה רבה. ח' ויהי