אדרת אליהו על נביאים כתובים פח

שלא ילכו כל היום אחר פרנסה כלל: ומים אל ישתו. כמ"ש ביוה"כ כולם מתענים הש"י מוחל כו': ח) ויתכסו שקים האדם והבהמה, כנ"ל: ויקראו אל ה' בחזקה. שצועקים כל היום בבקשות גדולות ובתחנונים: וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. כמ"ש בתענית אפי' גזל כו' ואמרו עבירות שבין אדם למקום יו"כ כו' עד שירצה כו': ט) מי יודע כו'. כמ"ש או ראה או ידע: ישוב ונחם אלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד כו'. כמ"ש (ויקרא כ"ג) והאבדתי את הנפש כו': וירא אלהים את מעשיהם. שעשו כל התיקונים שק ואפר כו' ר"ת תשובה ועיקר כי שבו מדרכם הרעה כמ"ש בתענית פ"ד וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה וחתם אותו לטובה

ד א) וירע אל יונה רעה גדולה. שהרע לו מאד בחוסר מזונות ושאר דברים. והענין כי בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא כו' ואמרו (ברכות פ"ק) צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק כו' והענין כמ"ש בזוהר כי מי שהיה בגלגול ראשון רע וזה צדיק בן רשע מורידו הש"י בחסרון הלבנה שאין השמש זורחת נגדה כי כל מעשה עוה"ז הכל משמש והירח בקבלותא מהשמש כמ"ש (תלים קל"ו) לממשלת היום כו'. ואז הוא בחסרון כל ימיו אע"פ שהוא צדיק גמור עכשיו ויחר לו. שקינא באנשי ננוה שזכו לב' שולחנו' בחייהם וע"ז בכי רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה א' ששב בחייו כו' ויש קונה בע' שנה ולא יזכה אלא בעוה"ב וזהו וחנינה בני דיו בקב חרובין. כי חרובין אינם אוכלים מפירותיו אלא לאחר שבעים שנה כמ"ש אצל חוני המעגל לכך ניזון בקב כו' והכל שקלקלו בגלגול הראשון כמ"ש בזוהר דאפריד יו"ד מן יב"ק ונשאר קב כו': ב) ויתפלל אל ה'. על מזונו וחסרוני ויאמר הלא זה דברי עד היותי על אדמתי למה הרע לי ואם לא שבתי שם גם אני רציתי לשוב אך שאמרתי שבזקנותי יום א' לפני מתתי אשוב כי אתה מקבל תשובת השבים ביום אחד כמו שעשית להם אך שנטרפה השעה ולא יכולתי לשוב עד בואו זמן עד היותי מוטל על אדמה. ע"כ קדמתי לברוח תרשישה. שלכן קדמתי בנעורותי לברוח מלפניך כי חשבתי שבזקנותי אשוב כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים. שמארך אף להמתין אולי ישוב ע"ז בטחתי אבל האו' אחטא ואשוב כו' ובאמת משפטי ה' אמת: ורב חסד. שאתה מקבל אפי' יום א' לפני מותו: ונחם על הרעה. וע"כ תרחם עלי עכשיו: ג) ועתה ה' קח נא את נפשי ממני. אם א"א להציל מרעתי כמ"ש במעש' דר"א בן פדת (בפ"ג דתענית) דא"ל הש"י בני ניחא לך דאחרבינן לעלמא כו' ואמרו בזהר שימו' ר"א כו' ע"ש וגם ר"א שאל שני דחיי נפישא או דחיינא ואם לאו הי' גם רצונו בכך: כי טוב מותי מחיי. כמ"ש ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים כו' ולכאורה שכבר מתו וכן אשר הם חיים ייתור דברים אלא שר"ל שטובים מן המתים שכבר מתו ולא נצטרכו לבא בגלגול מאותן שהם חיי' עדנא שבאו בגלגול. ובזה מיושב דאמרו בערובין (פ"ק) נמנו וגמרו טוב לאדם שלא נברא כו' עד יפשפש במעשיו דקשה האיך אפ"ל שטוב יותר א"כ למה נברא ועוד שעכשיו שנברא קשה להולמו. ועוד מאי יפשפש כו' הל"ל יעבוד את ד' ויעשה טוב אלא נראה דנחלקו בשוב אל הגלגול שני. שאלו אומרים טוב לו שנברא כי ככל פעם הוא עושה מצות כמ"ש קצת מפרשים. ואלו אומרים טוב לו יותר אם הי' מתקן בגלגול ראשון ולא יצטרך בגלגול