אדרת אליהו על נביאים כתובים פו

חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל:

שועתי שמעת קולי. כמ"ש (שם כ"ו) שאול ערו' נגדו ע"כ בקשתי שתענני עכשיו ה' ג"כ:

ד) ותשליכני מצולה. במצולת חושך ששם נדונין ומשם יצרוף ויוצללו חטאתם כמ"ש (מיכה ז) תשליך במצלות ים כל כו':

בלבב. שהוא במעמקי הארץ ים העוה"ז:

ונהר יסבבני. כמ"ש (איוב כ"ב) ונהר יוצק יסודם שנהר דינו' שופך על ראשן של רשעים כמ"ש במסכת חגיגה (פ"ב) וכן אמרו בערובין שאמר ה' לגיהנם אני מלמעלה ועתה מלמטה כו':

כל משבריך וגליך עלי עברו. שכבר סבלתי כל הצרות ועונשים וכל הקליפות נוטל כל א' ממנו חלקו:

ה) ואני אמרתי נגרשתי מנגד פניך. כמו אותן שאין להם חלק לעולם הבא שהן לא חיים ולא נדונין:

אך איסוף להביט אל היכל קדשך. כמ"ש נשבעה בטוב ביתך כיון שראית שצרפתני בכור הגיהנם ע"כ לא עשה אלה כדי להביאו נקי לעולם הבא:

ו) אפפוני מים עד נפש. כמ"ש ביון מצולה שהוא הגיהנם באתי במעמקי כו' כי באו מים כו':

תהום יסבבני. כמ"ש (במ"ר בראשית פ' ל"ג) שהרשעים נידונים בתהום במה מכסין הגיגית כו' כמ"ש (יחזקאל ל"א) ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהו' הובלתי רשעים לגהנם וכסיתי עליהם את התהום:

סוף חבוש לראשי. כמ"ש (איוב כ"ח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות שאמרו על הלילית שהוא חרבא דמ"ה והוא סוף לכל אדם סופא דכל דרגין כמ"ש בזוהר. ואמרו (סוטה דף ג) כל העושה עבירה מלפפתו ומוליכתו כו' קשורה בו ככלב ופרשו שקאי עליה וזה אמרו סוף כו':

ז) לקנבי הרים ירדתי כמ"ש (בחגיגה פ"ב) הארץ על מה עומדת על המים. מים על הרים יהן אבני בהו המשוקעות בתהום ושם ירד בתהום והם ד' קליפין שבהן הרשעים נידונים כמ"ש בזוהר והן מסודרין בפ' בראשית תהו ובהו וחישך ותהום ר"ל. ואמרו (בחגיגה פ"ב) תהו זה קו ירוק והוא קץ הבשר הנ"ל טפה של מרה שממנה פניו מוריקות כמ"ש (ירמיה ל') ונהפכו כל פנים לירקון שמזעף כל העולם כולו כנ"ל ואמרו שממנו חושך יוצא לעולם שמחשיך כל הבריות וזהו מ"ש סוף חבוש כו' וכנגד בהו כו' לקצבי הרים כו'. וכנגד חשך כו' ותשליכני מצולה כו' וכנגד תהום אמר תהום יסובבני:

הארץ בריחיה בעדי לעולם. כמ"ש (איוב ז') כן ירד שאול לא יעלה אך זאת אני פרש ותעל משחת חיי ה' אלהי:

בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי עכשיו מתחיל להזכיר מקצת מע"ט שעשה קודם מותו שאע"פ שאין תשובתו מקובלת כ"כ מ"מ מועיל לי להעלות אחר שיסבול הכל מגיהנם כידוע ואמר מ"מ בהיות נפשו עטופה בחולי פני אל ה' ואע"פ שמחמת דוחקי מ"מ ה' ברוב רחמיו תשב אנוש עד דכא וזה אמר ותבא אליך תפלתי אל היכל קדשך:

ט) משמרי' בני שוא לא כאותם ששומרים את ממונם כמ"ש (תהלים ל"ט) אך הבל יהמיון יצבור כו' וכ"א קהל' ושנאתי כל עמלי כו' שאניחנו כו' גם זה הבל כו' כ"ש בשעת גניתתו שהוא הבלי שוא לריק:

חסדם יעזבו. כי ניתן המעות לאדם לעשות חסד שאינו עליו אלא כגבאי ואף במיתתו מ"מ יעזוב מעשות החסד ממה שניתן לו:

) י) ואני בקול תודה. כמ"ש ועתה תנו תודה לה' (עזרא י') ששבו בוידוי דברים:

אזבחה לך כמ"ש (ביומא פ"ח) בא וראה כו' ומקבלין אותו ולא עוד אלא שדומה כמקריבין קרבן שנאמר ונשלמה פרים כו' אוהבם נדב':

אשר נדרתי אשלמה. שחלקתי צדקה:

ישועתה לה'. שכל ימי החולי צפיתי ישועתה לה' עכשיו מבקש שתעלני:

יא) ויאמר ה' לדג.