אדרת אליהו על נביאים כתובים פה

ליבשה וזו היא תשובה על מה ארצך: י) וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה זאת עשית לו. למה עשית כדברים האלה עד הנה אם לכך נוצרת וגדלה מעלתך: כי ידעו האנשים כי מלפני ה' הוא בורח. כל ימיו לכך יראו כ"כ ושאלו אותו למה עשית זאת ומנין ידעו כי בורח הוא כי הגיד להם. כל ימיו שכל דעתו ומגמתו לכך תמיד: יא) ויאמרו אליו מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו. ומה נוכל למצוא תקנה לך שנוכל להתרפא ולהשקט מגז"ד: כי הים הולך וסוער כי תמיד החולי מתגבר: יב) ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים. כמו (בראשית ט') ישא פרעה את ראשך מעליך כי הנשמה ברגלים וצריך לעלות אל הגרון ויטילו אותו מן הספינה שהוא הגוף אל הים העוה"ז וישאר הגוף בלעדו: וישתוק הים מעליכם. או לא תסבלו שום צער עוה"ז: כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם. כי כל קטרוג מדת הדין אינו אלא עד חיי האדם. כמ"ש בזוהר דכל תיאובתא לרוחא כו' ואין להם שום תקנה אחרת: יג) ויחתרו האנשים. הם כל הכוחות הנ"ל: להשיב אל היבשה. שרצו לילך בדרך הטיבה בדרך עץ החיים: ולא יכלו כי הים הולך וסוער. עכשיו אין התשובה מועלת הואיל וכבר נגזרה עליו גזרה כמ"ש (ש"א ב') כי חפץ ה' להמיתם כאן לאחר גמר דין: יד) ויקראו אל ה' ויאמרו אנא ה' אל נא נאבדה בנפש האיש הזה. שצעקו אל ה' שאל יאבדו עם הנשמה: ואל תתן דם נקי. כמ"ש שעתיד ליתן דין על שגרם לקצר חייו: כי אתה ה' כאשר חפצת עשית. דבשלמא הנפש שהיא חצובה ממקום קדוש מהעליונים אבל החומר מזגו רע מה אנחנו חייבין אתה עשית את החומר כרצונך ממקום מטונף ובזה מרומז ברכת הנשיה שעשני כרצונו שהוא משל אל החומר כנ"ל וכן דרשו בתנחומא ונפש כי תחטא כו' מלה"ד לשני ב"א אחד קרתני וא' בן שלטין ראה שניהם חטאו חטא א' פנה לקרתני כו': טו) וישאו את יונה ויטילוהו אל הים. שפרשה מהם הנשמה שהולכת מכל אבר ואבר אז ויעמוד הים מזעפו: טז) וייראו האנשים יראה גדולה את ה'. שהנשמה הולכת מקודם ואח"כ פורשין הכוחות ואז קורא התרנגול כמ"ש בזוהר על מי לא ייראוך מלך הגוים כו' (ירמ' י') ואז מגידים לו דין כל מעשה ומקבל על עצמו כמ"ש (בעורבין דף יט) יפה דנת כו': ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים. כמ"ש (שם) שלא כמדת הקב"ה כו' אדם מתחייב הריגה כו' ולא עוד אלא כאלו מקריב קרבן שנא' ולך ישולם נדר וזהו ויזבחו

ב א) וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה, הוא הקבר והוא המלאך דומה שממונה על המתים כידוע ולכן נקרא דומה ששם הדומים כמ"ש לא המתים יהללויה כו': ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים ושלשה לילות. כי כל ג' ימים הראשונים רוצה הנשמה לירד בתוך הגוף שוכנת עליו תמיד ואח"כ כיון שרואה שנשתנה זיווי' שבקא ליה כמ"ש בירושלמי ונבקע מעיו וטורפין לו הפרש על פניו כמשרז"ל: ב) ויתפלל יונה אל ה' אלהיו. שצועק אל ה' כמ"ש (בעירובין שם) עוברי בעמק הבכא כו' ממעי הדגה. לשון נקבה שדומה מוסרו אח"כ לגהנם והיא נוקבא כמ"ש בזוהר. וז"ש בפרקי דר"א שפלטו דג זכר ובלעו דג נקבה והוו בו שס"ה אלפים רבו דגים קטנים כי ידוע שקליפת נוגה רמ"ח מלאכין קדישין מימינא ושס"ה שדין משמאלא: ג) ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני: בעת שהי' לי צרה בעה"ז היית עונה לי ועכשיו מבטן שאול שועתי שהוא הגהנם והן בבטנה כמ"ש איוב כ)