אדרת אליהו על נביאים כתובים פג

הפסדה. וזה שאמרו רז"ל שנתן שכר כל הספינה שכל אברי הגוף נהנין מן העבירה ולכך חכמת המסכן בזויה פי' שאין האברי' נשמעין ליצר טוב מפני שיצר הרע או' לו שמח בחור בילדותך דהיינו תיכף ויצ"ט אימר ודע כי על כל אלה וכו' וזהו אתנן זונה וע"ז אמר שלמה והנה אשה לקראתו שית זונה וכו':

וירד בה. שירד אל הגוף וירידה גדולה היא לו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא לבא כו' תרשישה:

שהגוף שהוא עיר קטנה ואנשים בה מעט שהם כוחות הגוף המגדל והמתאוה והמתעוררת ושאר כוחות הגוף וכל האברים שבו כולם לתרשיש כנ"ל:

מלפני ה"י שכולם בורחין מלפניו ואין רוצים לפניו לעמוד:

ד) וה'. הוא ובית דינו:

הטיל רוח גדולה. היא מדת הדין המקטרגת לפניו תמיד ועומדת תמיד וצועקת ותטמא מקדשי וכשאדם ניתן ח"ו ברשותו או השם משליחו על העולם הזה מלפניו ואו יורד ונוטל נשמה והוא נקרא רוח כמ"ש רוח סערה כו' ונקרא גדולה שהקליפה גדולה וכל הצדיקים נקראים קטן כיעקב אבינו כמ"ש בחולין (דף ס') וכן הקדושה אזעירת גרמא כו' כמ"ש בזוהר על פסוק אל תראוני שאני שחרחורת וחרבא דמ"ה היא הלילית שמפתה את האדם ואחר כך לוקחת הנשמה והיא טיפת מרה התלויה בחרבא שממנה מת. כמ"ש (בע"ג דף כ') וע"ז אמר שלמה (משלי ה') כי נפת תטופנה שפתי זרה כו' ואחריתם מרה כלענה חדה כחרב פיות. שתי פיות בעוה"ז ובעוה"ב נוקמת ממנו לכן אמר גדולה ל' נקבה:

אל הים. הוא עוה"ז שנמשלת לים ועיה"ב ליבשה ולכך (תמיד דף ל"ב) שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב בימא יאי למידר או ביבשתא א"ל ביבשתא שכל נחותי ימא לא מאבא דעתייהו עד דסלקין ליבשתא ועניינו לפי שהיה לו כל תאוות עוה"ז ומלך על כל העולם יסב כבר שבך שאמר לרבא (ע"ג דף ס"ה) אית לכו כה"ג לעלמא דאתי. והשיב לו דידן עדיפי טפי מהאי אתון אית עלייכו אימתא וכו' פי' ששאל בר שבך איזה יותר טוב העוה"ז בשלוותא או העוה"ב והראה מחוש שעוה"ב טוב יותר כי טובת עוה"ב א"א להשיג לחוש וע"כ אין טובתו מפורש בכתוב ע"כ הוכיח מזה שעוה"ז אפילו אם יהיה כל העולם שלו מ"מ כל ימיו מכאובים מרבה נכסים מרבה דאגה וכבר האריכו ספרי מוסר כי אין בטוח האדם לא ברוב עשרו לא בבניו ובבנותיו ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו שכל מי שיש לו יותר מתאווה ליותר משא"כ עול הבא שבטוח שלא יקחו ממנו ונתקררה דעתו שם בחלקו, וז"ש אנן לא מהוי עלן אימתא כו'. ולכן אמר עוה"ב אין בו קנאה ושנאה כו', ולכך קרא צדיק שמת נח נפשיה ולכן אמרו יפה שעה אחת של קורת רות בעוה"ב כו' ולכן אמרו שכל נחותי ימא כו' והשליך בשם את מדה"ד אלהים מלפניו ויהי סער גדול בים. שנקרא סער גדול שסוער את הים העוה"ז וכאן בלשון זכר שמתחלה באה היא אל הגוף ומחלה אותו בחלאים רעים שהיא נקראת חולה כמ"ש בקהלת ואחר כך בא ליטול נשמה על ידה כמו שבתחלה שכל הפתויים עושה ע"י כן בסוף כמ"ש בזוהר ולכן אמרו בפר"א ובמ"ר שכל הרוח והסער לא היה אלא על אותו ספינה שכל הספינות הולכין בשלום כו' וע"ש:

והאניה חשבה להשבר. הגוף חושב שע"כ ישבר עתה כמש"ש בזוהר שכל ימין חושב שכל העוה"ז היא שלו ולעולם לא ימות אבל עכשיו רואה ומתחיל להזכיר שע"כ ימות עכשיו והנשמה שאף שע"כ תסבול עונותיו מ"מ לא יאבד לנצח שיתוקן בגלגול כמ"ש פעמים ושלש עם גבר כו' משא"כ הגוף שאינו מתוקן בגלגול תשבר