אדרת אליהו על נביאים כתובים פ

אותם לעבדים בגורל מי יעלו. וכל גדוליה רתקו בזיקים. פי' הם השלשלאות הקבועו' ורצופות על הידים לזמן ארוך. והבדל שבין נכבדים לגדולים הוא. גדול הוא בעשירת. ונכבד הוא במדות חשובות או בחכמה כבדה:

יא) גם את תשכרי תהי נעלמה. גם את תבקשי מעוז מאויב. הוא דבר הלמד מק"ו. מה נוא אמון היושבה ביאורים כל היא לגולה הלכה וגו' כ"ש את שתלכי לגולה ותהיה שכורת ולא מיין לא תדע מה לעשות תהי נעלמה שלא תוכל לבקש את האויב להמלט ממנו אלא כשכורת שתבקש מעוז מאויב שיתן לך עוז למלכך למשול על האויב ובזה יגדל שנאתו עליך:

יב) כל מבצריך תאנים עם בכורים. אם יגיעו ונפלו ע"פ אוכל. בעבור ב' בחינו' יכלה האוכל מהר. כאשר ימתוק לחיך. שנית כאשר האוכלי רעב מאוד ויקר המאכל בעיניו כאשר יצטרפו שניהם יחד אז נאכל מהרה. וזה אמרו כל מבצריך נוחים לכבוש כמו תאנים שהם מתוקים לחיך. כן הם נחמדים בעיני אויביך. ורעבים המה ללכדם כמו ביכורים בקיץ בכפם יבלענו. אם יגעו ונפלו על פי אוכל כי כבר הכינו את פיהם לבלעם:

יג) הנה עמך נשים בקרבך לאוביך נפתחו שערי ארצך אכלה אש בריחיך. הנה המון עמך דרך נשים להם שדעתן קלות לפתוח מהרה שערי ארץ להיות האויבים נכנסים כי לא יוכלו לשמוע שפעת קלגסים וקול תרועת מלחמה. ומהרה יפתחו בלי איחור כאלו אש אכלה הבריחים ונפתחו מעצמן:

יד) מי מצור שאבי לך חזקי מבצריך באי בטיט ורמסי בחמר החזיקי מלבן. יותר ראוי לך שלא תפתח השערים רק לחזק את המצור. גם ליקח מי מצור שהוכן לך לשתיה תצמצם שתיותך ותשאב לחזק מבצריך. וגם שלא לחוס על בני תענוגיך ושיבאו בטיט ולרמוס בחומר למען החזיק את המלבנים שלא יפלו מהחומות:

טו) שם תאכלך אש תכריתך חרב תאכלך כילק התכבד כילק התכבד כארבה. גם אם תעשה כן כאשר תשאב מי מצור להחזיק המבצרים שם תאכלך אש ולא תוכל לכבות בימי מצור גם בעת תבוא בטיט תכריתך שם חרב כי אין דרך המלחמה להרוג האומנים כי אם אנשי החיל העומדים במערכה מול מערכה אבל תכריתך חרב המלחמה גם את האומנים הבאים בטיט ונכרתו כילק כלם פתאום. ולא ישאירו עוללות רק התכבד כמטאטא השמד כילק וכארבה:

טז) הרבית רוכליכ מככבי השמים ילק פשט ויעץ. הרבית רוכליך בעולם כי למדת את כל אנשי מדינתיך להיות רוכלים וסוחרים. ולא פעם א' בשנה לנסוע על יומא דשוקא. כי אם בכל עת שבא מיומא דשוקה מיד נסעו לשוק אחר וכך היו מתנהגים כל השנה שעד שלא ישבו בביתם יום אחד לכן אינם יודעים ערכי המלחמה והם כנשים במלחמה וזהו ילק פשט ויעץ:

יז) מנזריך כארבה וטפסר' כגוב גובי החני' בגדירות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומם איה. עתה הזכיר חסרון הב' מפני מה אינם בעלי מלחמה. כי רובם רוחלים. ושאריתם נזירים הרבה כארבה כאשר אחת נוסע הולכים אחריה כחצף כלם כן בעמך אם ינזור אחד ויפרוש מעה"ז אחריו יעשו כלם. וטפסריך הם השרים הצעירים בשנים שהיא מלה מורכבת מטף שר. הם כגוב גובי אותם הארבה החלושים שיתקבצו יחד לחנות בקדירות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומם איה כן בעמך השרים הנערים אי לך ארץ שמלכך נער ושריך. בבקר יאכלו:

יח) נמו רעיך מלך אשור ישכנו אדיריך נפשו עמך על ההרים