אדרת אליהו על נביאים כתובים עח

כי מחנק שהורגו ונשאר הגוף שלם וטורף הוא לחתיכות קטנות לכן בדי גרותיו הקטנים ארי טורף להקל להם. וללבאותיו הם נשיו הגדולות הוא רק מחנק והם עצמם טורפי' וכאשר מאסף אותם הביתה ומכניסם לאוצר. הטריפות הם חתיכות קטנות מצניע בחורים וז"א וימלא טרף חוריו והטריפה השלמה אשר מביא ללבאותיו ממלא מעינותו שאינם נכנסים בחרים בסדקים: יד) הנני אליך נאום ה' צבאות והבערתי בעשן רכבה וכפיריך תאכל חרב והכרתי מארץ טרפה ולא ישמע עוד קול מלאככה. לכן כי גדלה רעתך וחטאתך כי כבדה מאוד. הנני אליך וגו' והבערתי בעשן רכבה. מעשן אש פלדות הרכב של האויב יבער רכבה של אנשי ננוה וכפיריך המה בני השרים הגיבורים תאכל חרב והכרתי מארץ טרפך שהיו טורפים בכל הארץ ולא יטרוף עוד. ולא ישמע עוד קול מלארכה. קול השלוחים המבהילים לבוא הטרף באוצר המלך לא ישמע עוד

ג א) הוי עיר דמים כלה כחש פרק מלאה לא ימיש טרף. בפסוקים הקודמים סיפר רעת המלך. ועכשיו מספר רוע מעלליהם של עיר ננוה הוי מוכרח לבוא על עיר שנתיסדה מדמים. בהבנותה רצה המייסד שיתקבצו בה מהר יושביה עשה אותה לקלוט כל הרוצחים ופועלי און וחייבי מיתות ונאספו בה כל אנשי דמים ומרמה כלה כחש כל אחד מכחש לחבירו לכן פרק מלאה כמו (עובדי') ואל תעמוד על הפרק להכרית כל א' הוא בפני עצמו והיא מלאה פרקים כמו מנורה של פרקים מפני שכל אחד לא יאמין ברעהו ואינם נושאים ונותנים זה עם זה רק מחיותם שלו ימישו טרף שמביאים תמיד טרף מעובדי ימים גוזלים אניותיהם. ב) קול שוט וקול רעש אופן וסוס דהר ומרכבה מרקדה. עתה הזכיר וחשב גאותם להפחיד הנגדלים. קול שוט שמכין בו הסוס וקולו נשמע באויר כידוע וקול רעש אופן. גם שהסוס אינו רץ נעשה במלאכת חושב שהאופן בקול גדול מתנשא ומכה בארץ בברזל חשוקיהם. והמרכבה מרקדה ג"כ ברעש הכל בגאו' ולהטיל מגור מסביב: ג) פרש מעלה ולהב חרב וברק חנית ורב חלל וכבד פגר ואין קצה לגויה יכשלו בגויתם. פי' שהי' אומנים במלאכתם עד שמאנה לנגוע ידם בחלל. כאשר הפרש על הסוס מעלה החרב והחנית נגד העשוק היו עושים רב חללים בלהב החרב וברק החנית נפשם יצאה מאימה ופחד. ואמר רב חללים וכבד פגר. כי חלל הוא הנדכר בחרב בלבו ונעשה לבו חלל בקרבו שיצא הרוח והדם משני חללי הלב. ופגר הוא המת מביעתותא ופחד. וההבדל ביניהן רבים חללים הפילו בחרבם. אבל פגרים שמתו מאימה מועטים היו אפס כבד הדבר בערכו כמו כובד האבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם החול א"א לאחוז אחד מהן רק צריך ליטול הרבה והאבן גם כשהוא יחידי הוא כבד מאוד וכעס האויל כבד משניהם שהוא הרבה כמו חול וכבד כמו אבן כן פי' אבא מורי הגאון זצללה"ה. ואין קנה לגויה. כי הלוחם יש קצה לרציחתו כאשר יגבר את האיוב או שיכניע לבבו ויעשה רצונו אז ישבוא ממלאכתו. לא כן אנשי ננוה לעשוק אהבו לשלול שלל ולבוז בז ואוהבי כסף לא ישבע כסף עד שיכשלו ברחובות בגויתם ואין אומר השב כי כלם בהסכמה אחת כמו שאמר עיר הדמים כמבואר: ד) מרוב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים הנוכרת גוים בזנוניה ומשפחות בכשפיה. זה הפסוק נמשך לפסוק שלאחריו. טעם למה ה' נוקם מננוה יותר עד שלא יזרע משמה עוד