אדרת אליהו על נביאים כתובים עז

ח) והצב גלתה העלתה ואמהותה מנהגות כעול יונים מתופפות על לבבהן. פי' כל כך גבר שתף קצף המים עד שגלת עולית וגלת תחתית שנעשו להשקות שדותיהן באמת המים שהולכים לכל שדה ושדה. וכל השנה נסכרו הגלת ונצבים המים במקומן בגלת עלית ותחתית. רק בעת התגלות השלחין נוטלין ופותחין את הגלת ובעת ההיא עבור שהמים עד צואר יחצה ישטוף גם את הגלת וזהו והוצב גלתה העלתה דבר המציב את הגלת וסוכרת פיה העלתה ממקומה ע"י מים שוטפים. ואז מנהגות מים בקול גדול לתוך אמות המים והחריצים. כקול יונים שנשמע כאלו מתופפות על לבבהן כן קול הפחד והאימה משטף קצף המים מתופפות על לבבהן של אנשי ננוה אשר פחדו כנשים ויכשלו יותר:

ט) וננוה כברכת מים מימי היא והמה נסים עמדו עמדו ואין מפנה. הזכיר אות שאימה ופחד נפלו עליהם מן השמים כי אין אדם מתבהל אלא מדבר זר שלא נסה באלה. אבל ננוה כברכת מים מימי פי' מימים קדמונים ושומעים בכל עת קול מים רבים כקול המון. ובעת ההיא המה נסים מקול עלה נדף של המים הנ"ל. עמדו עמדו ואין מפנה. ויותר שנכשלו בעת מרוצתם והוכרחו לעמוד לתקן או לפוש באמצע מרוצתם פעמים שונות ואין מן האויב מפנה אליו לתפשו חיים או להמיתו. כי אין נפשו של האויב רק לבוז כסף וזהב כמבואר בפסוק שלאחריו י) בזו כסף בזו זהב ואין קצה לתכונה כבוד מכל כלי חמדה. פי' אין רצונם רק לבזוז בז כסף וזהב. ואין קצה לתכונה כמו מתכונת הלבנים פי' שיענו הלבנים שיעשו בכל יום וכן כאן פירושו ואין קצה לשיעור הכבוד של השונא שבוזז את ננוה זאת יונעם להם יותר מכל כלי חמדה ששוללים שמה:

יא) בוקה ומבוקה ומבולקה ולב נמס ופיק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופני כלם קבצו פארור. כיון שזכר שהאו"ב אינו מפנה אל הנפשות רק אל הביזה. אמר גם אחרי שהיא ביקה וריקה מן שתף מדם. ומבוקה ונתרוקקה מכל כלי חמדה. ומבולקה פי' כל חומות העיר וארמנותיה המה פרוצים ונתרוצצים אז לא היה פחד להם מן האויב שיבוא עליו עוד. אבל ה' נתן להם לב מורך עד שלבם נמס. ופוקה בכל ברכים וחלחלה בכל מתנים וכל. כי למלחמה צריכים ד' דברים עזות בפנים כמו נמר ולב אריה בגבורתו. ואמיץ ברכים לעמוד בקשרי המלחמה. וזריזות גדולה ורבה במתנים לשוב הנה והנה בכל עת ורגע אל הרוח שיפנה האויב או מלפניו או מאחריו או מצדדין. אפס אנשי ננוה פני כלם קבצו פארור כל הדאגות שהיה להם מקדם נתקבצו כלם ואין להם עזות מצח להרים ראש נגד האויב גם לב נמס וכל:

יב) איה מעון אריות ומרעה הוא לכפירי' אשר הלך אריה. לביא שם גור אריה ואין מחריד אמר דרך קינה על ננוה איה מעון אריות. שמה היה מדור אריות. הוא משל על מלכיהם ומרעה הוא לכפירים הם בני המלכים בני התערובות שמה בנאות דשא היו רועים מכל תענוגי העול' וכל כך היו בטוחים מן האויב גם אם הלך ונסע המלך מן העיר ונשאר המלכה הי' מגור מסביב לכל אויב וצר בל יעברו בתוכה וז"א אשר הלך אריה לביא שם. גור אריה ואין מחריד. ועוד שלשיה בה. גם אם הלכו המלך והגבירה ונשאר רק גור אריה אחד הוא בן המלך. ג"כ ואין מחריד או מפחד:

יג) אריה טורף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וימלא טרף חוריו ומעונותיו טרפה. הזכיר מעשי מלך ננוה ועשוקיו. ההבדל שבין טורף למחנק הוא