אדרת אליהו על נביאים כתובים עה

ינובון בשיבה לא כן התמר והארז בשיבה יגועו כחם אבל הצדיקים יתוספו בשיבה לנוב להיות עוד דשנים ורעננים כמו שפי' רבינו יונה ז"ל וכן נראה לפרש אשרי יושבי ביתך הם ההולכים לבה"מ ואינם עושים יש להם שכר הליכה עוד יותר טוב המה אשר יהללוך סלה בכל עת יושבים בבה"מ וכן כאן פירוש של וענתך לא אענך עוד זה אחר זה כי לא תקום פעמים צרה בזכות השלמים וכן רבים: יג) ועתה אשבור מטהו מעליך ומוסרתיך אנתק. פי' ועתה גם קודם מפלתה בכליון חרוץ. אקח ממשלתה מעליך עמי ואשבור מטהו הוא שבט מושל כמו לא יסור שבט מיהודה. ומוסרותיך אנתק הם חוקי המדינ' במסים וארנוניות האוסרות לקצה המדינה להתקיים ממשלתה אנתק מעל צואריך: יד) וצוה עליך ה' לא יזרע משמך עוד. מבית אלהיך אכרית פסל ומצבה. אשים קבריך כי קלות. פי' אח"כ יעשה כלה למקומה. מפני שחפצת למעט כבוד קונך ולהרבות כבודך לכן יצוה שם ה' שלא יזרע ולא יצמיח שמך עוד בגוים. ואשר רצונך להגדיל שם אלילך לכן מבית אלהיך אכרית פסל ומצבה. ומהם מפסל ומצבה אשים קברך. והכל באו לך כי קלות שהקלת עול מ"ש מעליך פאת תעשה לך כליון חרוץ אשר לא תבנה ולא תכונן עוד לעולם

ב א) הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום. חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבר בך בליעל כי כלה נכרתה. עכשיו מבאר מה שאמר נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו כי אם יעשה אדם רעה מה יפעל לו ית' רק הצוררים להדבקים בו יתעלה ואויביהם נקראו צריו ואויביו. ואמר הנה במפלתו של ננוה ממלכת אשור מיד' יבא ישועה לישראל. יעמדו על ההרים רגלי מבשר. כי בנשוא נס הרים נראו רגלי בשורות והתחלתם. ואח"כ משמיעי' שאינם מבשרים להעיז מלחמה כי אם שלום. והיה זה שלום בארצינו ואד יהודה יחוג חגיו הקבועים בזמניהם וישלם נדריו של כל השנה בחגים לכן יקראו חגים וזמנים כי חג יקרא על שם חגיגה הבא בזמנו. וזמנים יקראו כי אז זמן פרעון כל נדרי השנה. כי במפלת ננוה לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל הפורק עול מ"ש. כלה נכרתה ולא נשאר עד אחד. כי העושי רע כאשר יתפרדו פועלי און לא יוכלו לעשות ידיהם רעה. אבל אנשי בליעל אם נשאר אחד הוא שרש פרה ראש ולענה לכן אמר כלה נכרת ולא נשאר עד אחד: ב) עלה מפיץ על פניך נצור מצורה צפה דרך חזק מתנים אמץ כח מאד. פי' עלה תפסק כמו אל תעלני בחצי ימי, המפיץ על פניך בבזיון מכה על לחי ומורט שער וכן עלה תפסק הנוצר מצורה עליך המה הצרים והאויבים הצר הוא הצורר לגופו של זולתו והאויב הוא המתקנא בכבודו ומבקש רעתו הצר הוא נצור מצורה להציר לישראל והאויב מפיץ על פניו למעט בכבודו שניהם נפסקו. עתה צפה דרך ה' לילך בה. הוא במחשבה. חזק מתנים בפועל אמץ כח מאד יותר מהרגילך כל מה שבכחך לעשות עשה עת כללה לעשות ה' הוא כי כלו אויביך שצריך: ג) כי שב ה' את גאון יעקב כגאון ישראל. כי בקקום בוקקים וזמוריהם שחתו: פי' למה שאמר ואמץ. כח מאד. הוא מפני כי שב ה' את גאון יעקב כגאון ישראל יעקב נקראו המון העם והדר גאונם יחשב כגאון ישראל המופלאים שבדור לכן צריך לאמץ כח מאוד כי עד עתה היה המון ישראל לא הדר להם. פה בקקום בוקקים הרואים