אדרת אליהו על נביאים כתובים עד

דבר שאין אש שלנו שולטת בהם כמו אבנים קסים שהם הצורים נתצו ממנו. מחמה עזה שלו נשברו לאברים קטנים וזהו התצה כמו תנור יותץ:

ז) טוב ה' למעוז ביום צרה וידע חוסי בו. פי' האומנם אל קנא ונוקם ה' לאויביו וצריו. אבל טוב ה' למעוז ביום צרה. יש הבדל בין מעוז לחוסיו. כי מעוז אשר עוז לו בזכותו או בזכות אבותיו. וחוסי בו הוא שאינו תולה בזכות כלל רק חוסה בשמו הגדול ומבורך לעולם. לכן למעוז טוב ה' ביום צרה מרעה. וצרה עצמה בורא לו טובתו תחלתו יסורון וסופו שלוה כפלים. אבל לחוסי בו עצמו יתברך הוא יודע ומשגיח ומגין שלא יבא עליהם צרה כלל לכן לא הזכיר אצל חוסי בו ביום צרה:

ח) ובשטף עובר כלה יעשה מקומה ואיביו ירדף חשך. לא. כן לאנשי נינוה כיון שנתמלא סאתם. נשטפו מגלי הים ומשבריו עבר עליהם הים בזעפו עד כי כלה יעשה מקומה שלא ניכר המקום שעמד בו ננוה בים עד היום. ואוביו המה אנשי ננוה לא שלם עונשם בטביעתם בים. כי אם לקצבי הרים בתהומות הארץ שם ירדף אותם חושך ממקום למקום בכף הקלע לא במקום אור כי אם בחשך מפני שהיו בחשך דרכם:

ט) מה תחשבון אל ה' כלה הוא עושה לא תקום פעמים צרה. אמר אל ה' ולא על ה'. כי יש הבדל ביניהם על הוא סמוך ממש ואל הוא מרחוק כמו שלמדו רז"ל (במנחות) שמפגלין על הכבש של מזבח מפני שנאמר אל המזבח ולא על המזבח ממש וכן תשכיל בכל אשר תלך בתנ"ך במקום אל ועל וזה אמרו מה תחשבון אל ה'. שמחשבותיכם רחוק ממחשבותיו כי על פי חשבונם לא היה יכול ננוה לחרוב ע"פ מערכת הכוכבים וטבע הארץ אבל כל חשבונות הוא רק בעת קיום המקום לא בעת בוא קיצו. וז"א כלה הוא עושה זהו אות שבא קיצו. כי אם הי' רק הפסד מועט ולא כליון מפני שלא נתמלא סאתם הוא מאריך אף וגובה קצת היום וקצת לאחר זמן. אבל בעת ההיא לא תקום פעמים צרה:

י) כי עד סירים סבוכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא. פי' כמו הקש שנשרף או נשרף בעת שהוא לח נתהבהב קצת ויוכל לגדל אחר זמן. אפס כאשר נשרף בעת שהוא יבש ומלא גרעינין אז הוא עת קצו ולא יצמח עוד מארץ וכן יוחרבו בעוד שהסירים יבשים ונסתבכו זה בזה וכסבאם סבואים שבטנם מלאים ועטיניהם מלאו חלב. והוא משל על שלימות זמן גידוליהם ושלימות טובם בידם אז לא יצמחו עוד:

יא) ממך יצא חשב על ה' רעה יעץ בליעל. ההבדל בין מחשבה לעצה. מחשבה חושב גם תינוק בן שנה איך למלאות הצום. ועצה לתת לזולתו היא ביששים באים בימים מפני שראו הרבה יוכלו ליעץ את זולתם. וההבדל שבין רעה ובליעל הוא. רעה היא פרטית בדבר א'. ובליעל הוא הפורק עול מ"ש הוא ניר לכל חטאת נפשע ואמר ממך יצאו שניהם א' חשב על ה' רעה. בפרט וגם יועץ איך לפרוק עול מלכות שמים מכלל לכן אין מרפא לרעתם יאכלו כקש יבש מלא:

יב) כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים וכן יגוזו ועבר ואותך לא אענך עוד. כאן התיר ספק מי יקום בחרון אפו שנספו הטובים בלי משפט בצירוף הרעים וזה אמרו אם יש באנשי ננוה שלמים עם קונם וכן רבים גדולים באיכותם ומהותם וכן היא המדה שבזכותם נגוזו כלם ועבר כמעט זמן בלי יסורין הרבה וזהו וענתך לא אענך עוד. ופי' מלת עוד הוא תוספת בזמן כמו צדיק כתמר יפרח. עוד יש להם מעלה יתירה בזמן והוא שאמר עוד