אדרת אליהו על נביאים כתובים עב

נחום א א) משא נינוה ספר חזון נחום האלקושי. בכל הנביאים לא הזכיר ספר. שנחום היה לו בחינה אחרת שכל. הנביאים נבאו נביאתן לעתיד. ונחום ניבא בשעתו. ובסיפורו שסיפר מעשה נינוה היא היתה גורמת מהירת מפלתה וכובד צרתה. לז"א משא נינוה. פי' כובד מפלתה היא ספר חזון מה שסיפר שחזה נחום אלקושי עליה:

ב) אל קנא ונוקם ה' נוקם ד' ובעל חמה נוקם ה' לנריו ונוטר הוא לאויביו דע כי חזיון הוא מראה שהאדם מתבונן ומתפעל ממנה כ"ש בב"ב זה עושה לו חזית מכאן וזה עושה לו חזית מכאן. פי' דבר בולט שיתבונן הרואה שנעשה לסימן וכן חזון נחום האלקושי היה דבר שראוי להתבונן עליו. כי ידוע שב' שמות. אלו מורים על חסד ורחמים והם אל ה'. והוא ראה כי שם אל הוא קנא. ונוקם ה'. ולפי שמדת אל נאמר על מחשבה עליונה א"ס אמר קנא שהוא במחשבה ושם ה' נאמר על הפעולות שמהוה כל הויות אמר ונוקם ה' בפועל. נוקם ה' ובעל חמה עוד הרבה להשיב תמיהתו לא די שהוא נוקם אלא שהוא בעל חמה כונתו שלו החמה בעצם עד שמעורר לבות בני אדם לנקום נקמת ה'. נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו. ידוע ההבדל שבין צר לאויב הצר הוא הצורר בפעולתו ממש לזולתו. והאויב הוא המבקש את זולתו ואינו פועל בידיו ממש לכן לצריו הצוררים לישראל בפועל כפיהם נוקם מהם בפועל ונוטר הוא בלב לאויביו מדה כמדתם:

ג) ה' ארך אפים וגדול כח ונקה לא ינקה בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו. בפסוק זה מתיר ספקותו שהניח בפסוק ראשון ופתח במאי דסיים מה שהוא נוטר לאויביו הוא מפני שהוא ארך אפים לכן הוא מאריך אף זמן ארוך ונוטר וגבה דיליה ומה שהוא נוקם לצריו לא מפני שאינו מאריך אף לצריו רק שרשעתם גדלה כל כך שהוא גדול כח בנקמתו ונקה לא ינקה להם למחול קצת רשעתם בלא עונש לכן הוא מתחיל לנקום מהם מיד וגובה מהם מספר ימי חיי הבליהם וחייהם כלה ועונשם לא כלה עד שגובה מהם ג"כ אחרי מותם. ועל ספק נוקם ה' ובעל חמה. לא די שהוא עצמו נוקם אלא שמעיר לבות בני אדם לנקום נקמתו. אמר בסופה ובשערה דרכו שדרך ה' לעשות בזריזות כמו ורוח סערה עושה דברו למהר רצונו עד מהרה ירוץ דברו לכן כפלים לתושיה שנוקם בעצמו ואח"כ ע"י בני אדם כמו סופה הוא סוף רוח מצויה שפועלת החצר מפעולת רוח שערה שבאה אחריה כידוע כן דרכי ה' נקמתו קודמת שמעזרת לבות בני אדם לנקום נקמתו. ועל ספק הראשון שמתואר לב' שמות אלו קנא ונוקם. אמר וענן אבק רגליו. פי' כי לא מחשבותיכם מחשבותי. גם שהענן עולה מן הארץ כ"ש ואד יעלה מן הארץ וכן מעלה נשיאים מקצה הארץ. אבל כשהקב"ה גוזר לעצור את השמים לא יעלו נשיאים מן הארץ וידוע שרגל נאמר על סיבת הדבר בדרכי ה' או בדרכי ב"א כמו יעקב אמר אעלה לרגל המלאכה וכן ויברכני ה' לרגלך. ואמר כמו שהענן הוא אבק וקצת סיבותיו כן הקנאה והנקמה לא שהם עצמית תוארו ב' שמות אלו רק הם קצת סבותיו לחסדו ורחמיו כי לא תמנו כי לא יקרא רחום וחנון כי אם ינקום נקמת אוהבו:

ד) גוער בים ויבשהו. וכל הנהרות החריב אומלל בשן וכרמל ופרח לבנון אומלל. בפסוק מבאר פסוק ראשון, מה שאמר וענן אבק רגליו. כמו שצוה לים להעלות עננים להמטיר על הארץ וכן עשה הפכו גוער בים ויבשהו. כי האבק מתהפך לרוח