אדרת אליהו על נביאים כתובים סג

כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה ר"ל כי לדעתו נמצא בהנה שני הקניינים הערב והמועיל. שמן חלקו. היינו הערב ומאכלו בריאה היינו המועיל

כ א) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור דרך צרים על העיר. להעמיד שני מיני צופים או אחד ותואמים במובנו האחד לשמור על חילו מההיזק שלא יפלו בהם השונאים בפתע פתעום כמ"ש צפה נתתיך וראית והזהרת ובכגון זה לא יתכן לומר עומד ומצפה אלא עומד ושומר. והשני לצפות עת מכשול של השונא ולהודיע לחילו שיפלו על השונאים. והוא מצפה למתי יראה עת מכשול השונא. וכן חבקוק שאל שתיים האחד על הצלת עמו. ע"ז אמר על משמרתי אעמדה. והשני מדוע דרך רשעים צלחה. וע"ז אמר ואתיצבה על מצור ואצפה:

ב) כתב חזון ובאר על הלוחות. היינו לכתוב בשני דרכים. האחד לכתוב בקיצור נמרץ. היינו כתוב חזון. והשני לכתוב דברים הנ"ל באר הטיב באריכת. היינו ובאר על הלוחות. והיודע ומבין יבחר בדרך קצרה לאהבת הקציר. ואריכת דברים בעיניו מתעתע ונכשל בקראו. ולכל שאר העם בשגגה בדרך הקיצור. ונכשל בהבנתו ויבחרו באריכות הדברים. לכן צוה הכתוב לכתוב בשני הדברים. ויאות לכל קורא בו. ז"ש למען ירוץ קורא בו:

וז"ש הכתוב וידבר ה' אל משה לאחר. ר"ל שאמר למשה בדרך קצרה. לאמר להם לישראל בדיקדוקיה וטעמיה:

ג) כי עוד חזון למועד. רמז כאן ארבע הגליות. חזון למועד זה גלות בבל שהוקבע להם מועד. כי לקץ שבעים שנה וגו'. ומ"ש עוד חזון למועד. ר"ל אין זה השבעים שנה שחשב דניאל כמ"ש חז"ל אף דניאל מנה וטעה. אלא עוד חזון למועד:

ויפח לקץ. זה גלות מדי שבמי מדי נגמר הקץ של שבעים שנה הללו:

ולא יכזב זה גלות יון כו במו סר נכזבה תוחלת בנין הבית כמ"ש כדין בטילת עבידא בית אלהנא אבל במי יון לא פסק הבית. היינו ולא יכזב:

אם יתמהמה. זה בגלות אדום:

חכה לו להקב"ה כמ"ש למעני למעני אעשה. כי בא יבא. זה משיח בן יוסף ומשיח בן דוד לא יאחר כמ"ש לעת תמוט רגלם וחש עתידות למו. ורגלם הוא אדום כמ"ש ורגליהון די פחר:

ד) הנה עפלה לא ישרה נפשו בו, והוא ע"ד מ"ש והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה. עזי נפש הוא רוב התאוה. לא ידעו שבעה הוא מרוב החמדה. וכן אמר כאן עפלה נפשו. היינו חוזק הנפש לתאוה מבקש. לא ישרה נפשו היינו אף מה שמשיג מן החמדה לא ישרה נפשו בו להסתפק בו. וז"ש וצדיק באמונתו יחיה ר"ל צדיק הוא מי שהצדיק נפשו במידת ההסתפקות היפוך החמדה כמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו והאמונה הוא הבטחון. בעל הבטחון הוא היפוך בעל התאוה. ובטחון וההסתפקות המה כללים לכל המידות:

ה) ואף כי היין בוגד ר"ל כל שכן אם היין שנעשה. ולא ינוה. ר"ל לא יתקיים יחד בחברת אנשים. כמ"ש אעלה על במתי עב וגו':

אשר הרחיב בשאול נפשו. השאול הוא הקבר שמכסה את כל והמות הוא מכלה את כל כן הוא רוב התאוה כסוי עינים על כל. ורוב החמדה מכלה את כל:

ויאסוף אליו כל העמים. ויקבוץ אליו כל הגוים. ההפרש בין אסיפה לקיבוץ מבואר בביאור בישעיה היינו שהאסיפה הוא מן החוץ אל תוך הבית והקיבוץ הוא בתוך הבית אל מקום א' כמ"ש האספו וגו' הקבצו ושמעו. וההפרש בין עם וגוי. הוא שעם נאמר על אנשים חכמים וגוי הוי המוניים (אנ"ה עיין בישעי' ב' ד') וז"ש ויאסוף אליו כל הגוים. היינו המונים אסף לתוך מדינתו. ויקבוץ אליו כל העמים היינו החכמים קבצם בתוך מדינתו אל עירו ואל ביתו כמ"ש דניאל א'