אדרת אליהו על נביאים כתובים סב

לאלהיו ר"ל זו כח השוא שנוהג עצמו עם מלכים בשר ודם זו כחו שנוהג לאלהיו ג"כ כמ"ש ינכרו צרימו פן יאמרו צרינו רמה. ולא ה' פעל כל זאת. וחשב הכתוב כאן מה שחטא במחשבה ובמעשה ובדיבור חלף רוח. היינו במחשבה ויעבר היינו במעשה ואשם היינו בדיבור:

יב) הלא אתה מקדם ה' ה' אלהי קדושי ולא נמות ר"ל שם אלהים הוא ע"ש תקיף ובעל יכולת ולא נוכל לכנות בזה אלא בעת הו יות העולם. אבל קודם שנברא העולם וכן לע"ל א אינו נקרא אלא בשם העצם לבד. כמ"ש ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. וכמ"ש אני ראשון ואני אחרון אני היינו העצם ואף גם בזמן הויות העול ם שנבראו שרים ושלטונים בעולם יאמר אעפ"כ ומבלעדי אין אלהים הכל מי כלתו יתעלה. ז"ש הכתוב כאן הלא אתה מקדם. היינו קודם שנברא העולם ואמר אתה כמ"ש אני ראשון:

ה' אלהים היינו משנברא העולם ה' הוא בעל הכחות כולם כמ"ש ומבלעדי אין אלהים. קדש. היינו שאני מקדש את שמך בעולם:

לא נמות היינו כמ"ש ואני אחרון אלא תיקון סופרים הוא זה כלפי מעלה כמ"ש בספרי:

צור להוכיח יסדתו. צור נקרא ע"ש תחלת המחשבה כמ"ש הביטו אל צור חוצבתם. וז"ש להוכיח יסדתו. ולא למשפט יסדו אז. כי אז לא חטא אדם עדיין אלא נתיסד לתוכחה. אל כל מי שיבא לחטוא כשיהיה תוחכה כה לנגד עיניו. ימנע מחטוא:

טו) כלה בחכה וגו'. מתחילה צדין בחכה. ואח"כ יגורה איתן למקום א'. והדבר שמניחין בו נקרא חרם וזהו בחרמו. ואח"כ אוספין כל אשר צד למקום שאין יכולין לברוח. וזהו נקרא מ מרק (אנ"ה השומע הביאור מפי אא"ז הגאון זצוק"ל ערבב דבריו כאן. והנלע"ד כי ע"י חכה צדין אחד אחד. וע"י חרמים צודים מגורות על יד על יד. וע"י מכמורת צדין אסיפה רבה. וז"ש (ישעיה י"ט) כל משליכי ביאור חכה כי החכה משליכים ביאורות ששם דלים הדגים הקטנים הניצודין בחכה. ואמר שם עוד ופרשי מכמרת על פני מים. ר"ל כלל המימית שזכר מקדם. ונשתו מים מהים ונהר יחרב. במים רבים כאלה. דרך לפרוש מכמרת ליצוד אסיפה רבה. ולפי שבחכה לא ניצוד כ"א דגים הקטנים השטים על פני המים. ולא הגדולים אשר במים מתחת, אמר כאן. ע"צ הפלא. כלה בחכה העלה. ויתכן ג"כ הנמשל בזה על נבוכדנצר כמ"ש חז"ל גלו בראשונה. והיינו כדכתיב בשנה התשיעית למלכו בא נבוכדנצר וגו'. ויחפשו את המלך וגו'. וזהו כלה בחכה העלה. והעלה בעצמו. וגלו בשניה. כדכתיב שנת תשע עשרה וגו'. בא נבוזרדן וגו'. ולא הלך נבוכדנצר בעצמו וזהו בחרמו. ושם כתיב ומדלת העם השאיר. וכתיב בשנת כ"ג לנ"נ הגלה נבוזרדן וגו' והיינו במכמרתו) אל כן ישמח ויגל. כפל לשון שמחה. מבואר בד"ה בפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ. מפני שבארץ אין הטוב מתחדש כמ"ש אין כל חדש תחת השמש. ועל הטוב שביד האדם מעבר נופל בו לשון גילה אבל בשמים מתחדש בכל עת. כמ"ש חדשים לבקרים גו'. והטוב שנתחדש מעתה. תפול בו לשון שמחה. והנה בחג הפסח. אין בו שמחת אסיפת גבול הארץ לא כתיב בה שמחה כלל. אבל בשבועות:

שהוא זמן קציר. ויש בו חידוש שמחה. כתיב בו ושמחת אבל בסוכות שהוא חידוש זמן האסיפה לכל כתיב בו והיית אך שמח:

(ואנ"ה לא סיימוה לבאר כאן ע"כ ישמח על שהגלה מעצמו ויגיל על הגולה שבידו מכבר:

טז) ע"כ יזבח לחרמו ויקטיר למכמרתו. כי האומות אין להם בקרבנות כ"א שתי העבודות מתוך ד' עבודות הקרבן שנצטוו ישראל. והיינו זביחה שהוא תחלת העבודות והקטרה שהיא אחרונה שבעבודות