אדרת אליהו על נביאים כתובים סא

ו) כי הנני מקים את הכשדים הגיי המר והנמהר ההולך למרחבי ארץ לרשש משכנות לו לא הנה מרה הלבנה. אינה תוליד פחיתיות בין אדם לחברו. אבל האדומה תולי' הכע' כמ"ש כבר כעוס וזהו המר מלשון מרי נפש כמ"ש פן יפגעו בכם אנשים מרי נפש וכו' ומרה הירוקה תוליד מהירות המרובה. וזהו הנמהר. ומרה השחורה תוליד אם שימאס בכל העולם כולו. או שכל העולם איני כדאי לו למלא תאותו וזהו ההולך למרחבי ארץ לרשת וגו'. והנה השלשה אלו רעה זה מזה. המר הוא הכועס אבל בארך אפים יפותה. אולם הנמהר אין לפתותוי ואף הנמהר אינו עושה דבר כי אם לתועלת לעצמו וההולך לרשת משכנות לא לו. שאין לו בהם תועלת כלל. וז"ש ההולך למרחבי ארץ. כי הארץ מתחלק לו' חלקים או אקלומים. כל חלק נחלק בקו ישר ע"פ ארך הארץ. לכן ההולך למרחבי ארץ אין דעתו מתישבת לשבת בארץ לא לו. מפני השתנות הטביעים שבין כל חלק וחלק וכ"ש ההשתנות מחלק אל חלק הרחוק. ד"א הכעסן רעה ליושבין עמו בעיר בעת כעסו אבל אשר מחוץ לעיר לא יירא ממנו. כי עד אשר יצא אליו חוצה לעיר בין כך יפותה ויתפייס. אבל הנמהר רע אל הקרובים לעיר ג"כ. אולם אין בו רעה למדינה רחוקה אבל ההולך למרחבי ארץ רע למדינות רוח קדים מאוד ג"כ:

ז) איום ונורא. איום היינו שאימתו מוטלת מפני יראת רממותו. ויראה בסתם הוא יראת העונש לי זהו שדקדקו חז"ל לומר אימת חלש על הגיבור) וכן פחד הוא יראת העונש. ז"ש (איוב ל"א כ"ג) כי פחד אלי אדיאל ומשאתו לא אוכל אלא אימה ויראה הוא מקרוב אל האיום והנורא. ופחד הוא מרחוק וז"ש בספרי תפול עליהם אימתה ופחד. אימתה על הקרובים ופחד על הרחוקים ושתי היראות נמצאו בשני דרכים. אחד בעצמייתו שהוא בעצמו רם ונשא מהדר גאונו, או נורא בעצמייתו שמעניש ברב יכלתו וגבורתו והשני אשר לא כן בדיי. כ"א ריבוי חילותוו או עוצם גבוריו מרוממים אותו ומענישים בציונו וז"ש כאן ממנו משפטו ושאתו יצא משפטו היינו העונש. ושאתו. הוא הרממות הכל ממנו ולא ע"י זולתו:

ח) וקלו וגו' בשלשה דברים תיכון ניצוח המלחמה. האחד קלות והזהירות. שנית האכזריות והאבירות לב. שלישי בגבורים הרבה ז"ש וקלו מנמרים סוסיו. הוא הקלות והמהירות. וחדו מזאבי ערב. הוא האכזריות לטרוף טרף אדם אכל. ופשו פרשיו היינו רבות הגבורים והנה כשמלך מנצח מלחמה. מתקבצים לו כל גבורי מדינתו. וכשמנצח עוד. מתקבצים לו גבורים עוד ממדינות אחרות הקרובים אליו. וכשמנצח יותר. יבאו לו גיבורים מקצה הארץ. וז"ש ופשו פרשיו. היינו שלא ממדינתו. מרחוק יבאו היינו המדינו' אחרות הקרובים אליו. יעפו כנשר. היינו גבורים מקצה הארץ יבאו לו:

ואמר יעופו כנשר חש לאכול. רצה בזה לשלול שתי הפחיתיות אשר להבא בדרך מרחוק. האחד כי ותאחר בדרך הרבה והשני גם אחרי בא הנה. הוא עיף ויגע. וז"ש יעופו כנשר בלי עיפת. חש לאכול היינו דרכו למהר מאד:

ט) מגמת פניהם קדימה. ר"ל כרוח הקדים הבא להחריב את כל העולם:

י) והוא במלכים יתקלס ורוזנים משחק לו. ר"ל אין כבודו להתלוצץ אל הרוזנים כ"א משחק לו. אלא מתלוצץ מן המלכים עד שישוב להתכבד בקלונם. וזהו לשון יתקלס:

יא) אז חלף רוח ויעבור ואשם, ר"ל גם להמלכים הבאים עמו בברית האהבה. ופתאום היתה רוח אחרת עמו. להחליף האהבה אל השנאה. וז"ש אז חלף. ויעבור ר"ל כעובר ברית שכרת עמו. ולא עוד אלא שמאשים את שכנגדו כאלו שכנגדו עבר הברית זהו ואשם:

זו כחו