אדרת אליהו על נביאים כתובים ס

חבקוק א א) המשא אשר חזה וגו'. ר"ל נבואה שבא בו הענין ע"פ מדת הדין כגון טובה לרשעים ולאומיות בעוה"ז. או פורעניות לצדיקים בעוה"ז נקרא משא כביכול אשר חזה עיין ריש ישעיה:

ב) שועתי ולא תשמע. אזעק אליך חמס ולא תושיע. שועה היא תפלה על הרעה שלא תבא. וזעקה הוא על רעה הבאה שיושע ממנה. וז"ש ולא תשמע. ולא תושיע:

ג) למה תראני און. ועמל תביט ושד וחמס לנגדי. ויהי ריב ומדון ישא. חשב כאן ג' דברים וכל אחד כפול והנה ההבדל בינותם. כי און הוא מחשבת רעה. ולא ניכר מחשבתו. ועמל היינו מחשבת רעה ניכרת מתוך מעשיו. וראיה הוא מקרוב ועל דבר הגלוי. והבטה מרחוק יאמר על ענין ספר כמ"ש בישעיה. וז"ש לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. ואמר הכתוב כאן. מתמיה איך דרך רשעים צלחה. עד כי גם עושים. און הרבה כ"כ. עד אשר תראני מדבר בעדו ובגלוי. אבל הקב"ה כביכול. העמל שעושים בגלוי. כביכול אינו רואה בגלוי אלא בדרך סתר. וז"ש תביט. וההפרש בין שוד וחמס. הוא כי שוד היינו גזלה ממש. וחמס הוא העושה שלא כדין. וכגון דיהיב דמי:

וריב היינו המריב עם חבירו בדברים רעים כדי בזיון. ומדון הוא המריב ומתווכח עם רעהו כאלו הדין עמו. ואלו השלשה הם ששה אלא שחשב הכתוב בכל א' מהם. הגלוי והסתר. מצד הפועל השלשה הם במחשבה ובמעשה ובדיבור. ומצד הנפעל השלשה הם. בנפש ובגוף ובקנין. כנגד שלשה אלו אמר הכתוב:

ד) על כן תפיג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק. ר"ל ע"ד מ"ש בישעיה למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ. עי"ש. וכאן אמר נגד תראני און ועמל. וא"כ כולו שקרים. ע"כ תפיג תורה. ר"ל כמ"ש לאפוקי דין מרומה. ונגד מ"ש שד וחמס לנגדי. ר"ל בתמידות. ע"ז אמר ולא יצא נצח משפט. היינו כמ"ש משרבו הרצחנין בטלו כו'. כי אין אפשר לעשות משפט בכל עת ובכל שעה. ונגד מ"ש ויהי ריב ומדון. אמר כאן כי רשע מכתיר את הצדיק. ר"ל שהרשע נתן עליו בקולו בדברי ריבות ובווכוחים ודינים כאלו הדין עמו. נסתתם טענותיו של הצדיק וז"ש ע"כ יצא משפט מעוקל:

ה) ראו בגוים והביטו והתמהו תמהו. ר"ל בשלשה דרכים נודע לאדם. איזה חדש הנעשה בעיר. אשר זר מעשיהו בענין פלאי. היינו אשר בעיר. רואים הדבר מקרוב ובגלוי. ואשר לא בעיר כ"א קרוב הוא. צופה ומביט בהבטה מרחוק. אבל הרחוקים אינם יודעים כ"א את אשר יסופר להם. וז"ש ראו בגוים. היינו אשר בעיר רואים בריאה מקרוב. והביטו. היינו הרחוקים קצת רואים בהבטה מרחוק. והרחוקים מאוד השומעים בדרך סיפור. עליהם אמר והתמהו תמהו. בלשון כפול. כי דרך שומעין סיפור בענין זר. תמהין שני תמיהות. בראשונה תמהין על הענין אם להאמין או שלא להאמין. ואף כי נתברר להם מתמהין שנית. איך נהיתה הרעה הזאת:

כי פעל פעל בימיכם. הראשון נפעל והשני פועל. וראוי להיות בסגול ונפתח בעבור עי"ן הפעל שהוא מאותיות אחה"ע. והנפעל אף כי הוא עבר. אבל פעמים בא קמוצה להורות על עבר בלתי נשלם. כמו שתאמר נפתח הפתח ועבר הפתיחה. וכן תאמר נפתח הפתח לא נסתלק ממנו עדיין יד הפותח. ואמר כאן כי פעל נגד מ"ש ראו בראיה מקרוב רואים הנפעל בעיר. ואמר פועל. נגד מ"ש הביטו רואין מרחוק מביטין בפועל, ואמר לא תאמינו כי יסופר נגד מ"ש והתמהו תמהו. היינו הרחוקים שאינם יודעים כי אם את אשר יסופר להם