אדרת אליהו על נביאים כתובים נה

ה': כשחר נכון מוצאו. שמוצאו ודאית מבלי ספק דלמא לא אתאי: יבא כגשם לנו. הוא דבר שאינו בא אלא לפרקים. ונצרך לבריות מאד כמלקוש יורה ארץ. הוא בחינת דבר טוב המתקיים. אבל הגשם חלף הלך לו: ו) כי חסד חפצתי ולא זבח. היינו שלשה דברים שהעולם עומד עליהם. תורה ועבודה וג"ח. הנה לא חפצתי אלא שניים מהם הייינו תורה וג"ח ז"ש חסד. ודעת אלקים. ואמר זבח נגד חסד כי שלמים אוכלים מהם הכהנים והבעלים. ואמר עולות נגד דעת אלקים. מפני שהוא כולו לשמים: ח) והמה כאדם ר"ל אומה שלימה חוטאים: כאלו חטא אדם א': ט) וכחכי איש. הוא מלשון קוה: י) שם זנות לאפרים. פי' בית זנות: נטמא ישראל. ר"ל ע"י כן חטאו ישראל ונטמא: יא) גם יהודה שת קציר. ר"ל לע"ז. בשובי את שבות עמי. ר"ל כשיראו שהקב"ה שב את שבות עשרת השבטים

ז א) כרפאי לישראל. היינו כששלחתי להם רפואה: ונגלה וגו'. פי' תיכף חטאו כי פעלו שקר. היינו ע"ד סבאך מהול במים. וזה מעשה גנב אלא שנעשה ביום ואח"כ אמר וגנב יבא היינו ממש אלא שזה מעשיהו בלילה. ואלו שניהם מעשיהם בסתר. ואח"כ אמר פשט גדוד בחוץ כלומר זה מעשהו בחוץ בפרהסיא ועושה מעשיו בין בלילה ובין ביום: ב) עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו. פי' מה שהיו עד עתה נגד פני עתה סבבום: ג) ברעתם ישמח מלך. היינו היפך הראוי כמ"ש הן לצדק ימלוך מלך, וכן כתוב שם ושרים למשפט ישורו וכאן ההיפך. ובכחשיהם שרים. היינו ישמחו השרים: ד) כלם מנאפי' כמו תנור. היינו ע"ד בחינת התנור. תנור בוערה. כמו כן בוערים מכח זנות וזימה ישבות מעיר מלש בצק עד חומצא: ר"ל ישבת האופה מעיר בעירת התנור רק עד שיחמץ עושה אחרת היינו עד שיהא ראוי לאפות כך הם מנאפים תמיד זולתי מעת שהתאוה פוסק עד שחוזר עליו אז ישבותו: ה) יום מלכנו התלו שרים לפי מ"ש חז"ל בסוטה הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה וז"ש חמת מיין היינו הרבה יין. ז"ש חשך ידו את לצצים. היינו הרבה שחוק ו) כי קרבו כתנור לבם. ר"ל אף בשעה שאין התנור ראוי לאפות. מקרבין אליו צרכי האפיה שיהא נכון לו מיד לעת הראוי. כמו כן חושבים רע על משכבותם. להיות נכון בידם לזנות ביום: ז) ואכלו את שופטיהם. היינו שופטיהם כראוי אכלו ישראל בעונותי, ומלכיהם נפלו. היינו מעצמם ובעונם לא בעונות ישראל: ח) אפרים בעמים הוא יתבולל. היינוכשהיו ישראל שרוין על אדמתם כתיב בהו ממנו יחד ממנו פנה ר"ל מעלות מעלות היו בהם. מלכים ושרים וכהנים ולוים כל א' במדרגה לעצמו. אבל כשנגלו בין העמים נתבלבלו כולם כאחד: אפרים היה עוגה בלי הפוכה. היינו שנשרפת מתחת. ואינה ניכרת בפניה. ז"ש אכלו זרים כחו והוא לא ידע: ט) אכלו זרים כחו. הוא בידי אדם: גם שיבה זרקה בו הוא בידי שמים: יא) מצרים קראו. פי' ישראל קראום לבא אליהם: אשור הלכו. הלכו בעצמם בלא קריאה: יב) איסירם כשמע לעדתם. ר"ל כמו שהשמעתי לעדתם שיפלו ביד אשור ומפני השמועה ברחו למצרים איסירם שיפלו במצרים בידי אשור: יד) כי יילילו על משכבותם. על דגן ותירוש יתגוררו יסורי בה ר"ל בין שאני עושה טובה או ראה מפני הכל יסורו בי. ומפרש ואילך. טו) ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע. ר"ל בין שיסרתי אותם בין שחזקתי זרועותם על הכל אלי יחשבו רע ח א) עברו בריתי. זו ביטול המצות: ועל תורתי פשעו זו ביטול תורה. ואין פשע וא זו פשעה של תורה: ב) אלהי ידעוך