אדרת אליהו על נביאים כתובים נג

מלאכות שהאשה עושה לבעלה

ג ב) וארכה לי בחמשה עשר כסף וגו'. היינו ג' חלקי שנותיו של אדם מתבאר בערכין. ימי ירידה הוא חמשה עשר. וחמר שעורים הוא ימי עמידה. ולתך השעורים הוא ימי עלייה: ג) ואמר אליה ימים רבים חשבי לי. ר"ל המתיני לי: ואמר ולא תזני. כמ"ש מי שאכל שום וריחו נודף כו'. כלומר אל תרשע הרבה. לא תזני היינו תחת בעלה ולא תהיה לאיש היינו שפירשה מבעלה לגמרי והלכה לאיש אחר: ד) כי ימים רבים לישראל אין מלך. כמשמעו: ואין זבח. זו בית המקדש: ואין איפוד. זו רוה"ק. והן נגד שלשה הנ"ל. חשבי. תזני תהיו לאיש: ה) יבקשו את ה' אלהיהם זו רוה"ק. ואת דוד מלכם. היינו מלכות ואל טובו זו בהמ"ק כמ"ש ההר הטוב הזה והלבנון

ד א) כי אין אמת. זו תורה. ואין חסד. זו ג"ח. ואין דעת. זו ידיעות השם ואמת הוא דבר שבינו לבין עצמו וחסד הוא בינו לבין חבירו. ודעת אלהים. הוא בינו לבין המקום. וכן ז"ש חז"ל מאן דבעי למהוי חסידא יקיים מילי דאבות. הוא בינו לבין עצמו. ומילי דנזיקין הוא בינו לבין חבירו ומילי דברכות הוא בינו לבין המקום. וגם כי אמת היא בדיבור וחסד הוא במעשה. ודעת הוא במחשבה, ואמר כאן יו"ד דברים נגד עשרת הדברות. א' אנכי הוא דעת. ב' שבת הוא אמת כמ"ש כל המחלל את השבת כאלו מעיד כו'. ג' כבוד הוא חסד. ד' אלה. כנגד לא תשא. ה' כחש נגד לא תענה ו' ורצח הוא לא תרצח ז' גנוב לא תגנוב ח' נאוף הוא לא תנאף ט' פרצו נגד לא תחמוד. ובלא תחמוד נכלל שני לאוין. האחד בתחלה חומד ואח"כ עושה. יו"ד דמים בדמים. משמע הוספו' ורבויה הוא נגד עבדו ואמתו שורו וחמורו וכל אשר וגו': ד) אך איש אל ירב. איש הוא אדם חשוב. כמ"ש חז"ל איש כי יגח פרט לקטן והוא המיעוט במזיק. את שור רעהו פרט כו' המיעוט בניזק וריב הוא גדול מתוכחה. ואמר אפילו אדם חשוב אל ירב ואפילו תוכחה שהוא קל. אל יוכח ר"ל אל יוכח לאדם חשוב. ועמך כמריבי כהן. ר"ל המריב עם עמך הוא ההמון כאלו מריב עם כהן אדם גדול מאוד: ה) וכשלת היום היינו ההמוני יכשל אפילו ביום אבל נביא אינו אלא בלילה היינו כדומה ללילה: ו) נדמו עמי מבלי הדעת הוא כמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת היינו ללמוד ותורה יבקשו מפיהו היינו ללמד ז"ש כאן כי אתה הדעת מאסת. היינו נמי ללמוד. ותשכח תורת אלהיך היינו ללמד. ואמר העונש מדה במדה נגד הדעת מאסת אמר ואמסך מכהן לי היינו כי שפתי כהן ישמרו דעת ונגד תשכח תורת אלהיך. אמר אשכח בניך. היינו ללמד. כי בנים היינו תלמידים ז) כרובם וגו'. ר"ל כהרבות כבודם. ז"ש כבודם בקלון אמיר: ח) חטאת עמי יאכלו ר"ל הקרבנות שמביאים לכפרה על שגגתם היינו חטאתם אוכלים אותם הכהנים: ואל עונם ישאו נפשו. ועון היינו מזיד. ואמר איך ראוי שיתכפרו הבעלים באכילת כהנים הלא אל עונם של כהנים. ישאו נפשו של הישראל: ט) ופקדתי עליו דרכיו דרכיו. היינו מדות המגונות המביאין לידי עבירה ויתכן בהם שפיר לשון ופקדתי ומעלליו היינו מעשה העבירה ז"ש אשיב לו: י) ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו ר"ל אפילו כח הזן והמוליד הנראה באדם טבעי. אינו אלא ע"פ השגחת הבורא יתעלה ז"ש כי ה' עזבו. על כן ה' בקרבם יא) זנות וגו' אמר בזמן תפילת הערבית שזמנה כל הלילה הנה הם חוטאים בזנות בלילה ובזמן תפלת השחרית בבוקר. חטאו ביין כמ"ש בבקר שכר ירדפו ובזמן תפלת המנחה בערב חטאו בתירוש ותירוש הוא