אדרת אליהו על נביאים כתובים נא

הושע א ג) ותהר ותלד בן. הנה שלשה הילדים. רמז בהן לשלשה גליות סנחריב גלות הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי. והאחרון הכבוד עבר הירדן גליל הגוים. ובשלישי. הגלה את כולם. והנה נגד גלות הראשון אשר הקל. אמר כאן על בן הראשון. ושברתי את קשת ישראל ר"ל שנשבר מעט כחם לבד. ונגד גלות השני שבעבר הירדן. אמר כאן בלידה השניה ותלד בת וגו' לא רוחמה. והוא כי עבר הירדן. היא בת נגד א"י דכורא. ובשלישי. גלה את כולם. אמר בבן השלישי לא עמי. שגלו המונם ושאונם: ז) ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים. חשב כאן ארבעה מינים נגד ד' מחנות של סנחרב. בקשת. היינו נגד שמונים אלף גבורים לבושי שריון. והוא מלומדי מלחמה בקשת. בחרב נגד ס' אלף שלופי חרב. ובמלחמה. נגד מ"ה אלף בני מלכים יושבי קרנות והם המסדרין סדר מלחמה. בסוסים ובפרשים. היינו נגד שאר כל המחנה

ב ה) פן אפשיטנה ערומה. היינו מן מצות שהוא לבוש אל הנפש. ר"ל כי בגולה אינן יכולין לקיים המצות כתיקונן. והצגתיה כיום הולדה. ר"ל כמו שביום הולדה משכחין התורה כולו. כן כובד הגלות משכחת את התורה: ושמתיה כמדבר היינו חסרון הנבואה. כי אין הנבואה שורה אלא בא"י בלבד: ושתיה כארץ ציה. זו סילוק רוה"ק. כי ציה הוא יותר חריבה ממדבר: והמתיה בצמא. זו אבידת חכמת חכמיו. דכתיב בו הוי כל צמא לכו למים. וכן כיון שפירש אדם מן התורה מיד הוא מת: ז) כי זנתה אמם. היינו המלמדים של מעשה המצות ומדות טובות נקראים אם. ומלמדי התורה נקראים הורים: לחמי ומימי וגו'. המה שלשה דברים ההכרחים לחיי האדם. אכילה ושתיה ולבישה. לחמי ומימי. ר"ל שניהם לאכילה ומים היינו לצורך בישול. צמרי ופשתי היינו לצורך לבישה. שמני ושיקוי. הוא צורך שתיה: ח) לכן הנני שך וגו'. הוא נגד שלשה מיני ע"ו שעבדו ישראל לאשירות אשר בארץ. לשדים ולרוחות אשר באויר לככבים אשר בשמים ממעל והנה נגד ככבים שבשמים ממעל אמר שך. היינו שכך מבדיל בינם לבין הככבים. ונגד השדים שבאויר מסביב לאדם. אמר וגדרתי את גדרה. ונגד אשרה אשר בארץ אמר נתיבותיה בארץ לא תמצא עוד: ט) ורדפה וגו'. היינו מרחוק: ובקשתם. היינו מקרוב כמ"ש חז"ל בקש שלום ורדפהו (אנ"ה מאמר הנ"ל מפורש כן בפי רבים וכן שלמים. ונפלאתי על המראה שראינו הגרסא שלפנינו בירושלמי פאה וכן הועתק בעין יעקב. וז"ל בירושלמי. כתיב סור מרע ועשה טוב בקש שלם ורדפהו בקשהו במקומו ורדפהו במקום אחר. ולדבריהם היה צ"ל בקש שלום במקומך. ועוד הלא מצינו לשון בקש גם מרחוק כמ"ש אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח שם אדוני לבקשך. והנראה כי רצו חז"ל לפרש האי רדפהו מלשון הרדפה. ור"ל במקום אחר שאין השלום ראוי. כמ"ש פיזור לרשעים נאה להם ונאה לעולם. שם עשה לו הרדפה ובקש שלום במקומו הראוי לו להיות כמ"ש כינוס לצדיקים נאה להם ונאה לעולם): י) וכסף הרביתי וזהב עשו לבעל. היינו ע"ד מ"ש הזלים זהב בכיס וכסף בקנה ישקולו. ור"ל שזהב זלים על עצם הפסל וכסף ישקלו. היינו לאומנים בשכרה וז"ש הרבתי. בין כסף לזהב: יא) דגנו בעתו. היינו בעת גמר בשולו. והוא מפה נפש ביותר: יג) והשבתי כל משושה. היינו משוש חתן על כלה: חגה זו שמחת שלש רגלים: חדשה. זו שמחת החודש: שבתה, שבת ממש: וכל מועדה. אלו ר"ה ויה"כ: