אדרת אליהו על נביאים כתובים לד

לא קנאתי לצרה שלי ומפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש כו' כדאיתא בפתיחתא דאיכה רבתי ז"ל מאנה להנחם על בניה כי איננו. ר"ל הקב"ה איננו אצלם כמ"ש בזוהר. וע"ז השיב לה כה אמר ה' מנעי קולך מבכי היינו על בניה כי יש שכר לפעלתך ע"י משיח בן יוסף. וענייך מדמעה. היינו על טענתה שמסרה הסמנים ללאה. ע"י זה יש תקוה לאחריתך ע"י משיח בן דוד דקאתי מלאה ושבו בנים לגבולם (אנ"ה הראיתה כי דבר גדול התחיל לברר ולא סיימוה אך אם אתה לו שמעני מה שהרחבנו לבאר. רות ב' ג' ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה הנראה שהם כפל דברים במלות שונות. ומחפצי וחשקי להסיר הכלל הזה המאומת מתור' אלהינו. ובאנו לומר כי הפרש גדול בין פעולה לשכירות. והוא פעולה יאמר על תשלום גמול על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה כדרך החייט והרצען. ולא יפסיד בעל החפץ אם ימשוך המלאכה. או אם מהור ימהירנה בזמן קצר ושכירות הוא הגמול עבור משך זמנו. כשכיר יום או שכיר שנה בשנה יעשה מלאכה אחת כל ימי מיגר או השנות המלאכה פעמים רבות או מלאכות רבות עדי ישלים זמן חוקו והנה מעשה הרועה אינה מלאכה נפרדת כ"א משך שמירת הצאן. אמר נקבה שכרך עלי והיה שכרי. והחליף את משכורתי וכן הנקה משתלמת עבור כל משך ולא עבור כל יניקה ויניקה אמרה והניקהו לי ואני אתן את שכרך ולהיות כי את כל מעשה יביא אלהים במשפט לשלם גמול כל דבר ודבר בפרט. אמר זאת פעלת שטני. פעולת צדיק לחיים. והשיב לאדם כפעלו. ובאיוב ז' ב' נפרש אי"ה חומר הכתוב כעבד ישעף צל. וכשכיר יקוה פעלו. ובדברינו אלה נודע המוקשה לח"ל (נדה ע"א א') מאי שכר פרי הבטן. היינו שהל"ל פעולת פרי הבטן ומשני א"ר חמא בשכר שמשהין עצמן על. הבטן. היינו ממש שכר זמני. וגם יתכן הכתוב (בראשית ל' י"ח) נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי. הוא כי גמול הזה. תמורת הכנעת לבבה כל ימי היות שפחתה לאישה. ויתבאר אלינו חומר המאמר באבות פ"ב א' והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. עיין מ"ש הרמב"ם ובעל דרך חיים ותוי"ט. ליישב כל הקושיות הנופל על המאמר ההוא. וכן האמור סוף פ"ב ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. וכן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. העיד רש"א וז"ל בדברי השלם הזה נתחבטו כל המפרשים כי יעודי תורה תמיד לא יחשו מלקרות ב"א לעבודת המצוה מפני השכר ולא עוד אלא שהקב"ה בעצמו אמר מי יתן והיה לבבם זה וגו'. למען ייטיב להם. ואמרו בר"ה ובפסחים האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שיהיה לי חלק לעוה"ב הרי זה צדיק גמור. ומ"ש רש"א שאני צדקה מכל המצות שנאמר בו בחנוני נא בזאת עכ"ל ואם כדבריו מה הקשו חז"ל מזה המאמר על כורש דכתיב ביה די להוין מקריבין לאלה שמיא ומצלאין לחיי מלכא ובנוהי. והלא בקרבנות לא כתיב בחנוני. ועוד פתח בעבדים ומסיים במשמשין ומ"ש רש"א לחלק כי עבודה הוא קשה. ושימוש הוא במלאכות קלות עכ"ל עליו הראיה. וכן מ"ש הרמב"ם פרס הוא הגמול לאדם שאין לו טובה עליו השיבו העקידה שער מ"ד קכ"ו א'. וביותר מוקשה על מאמר הנ"ל המובא באדר"נ פ' ה'. וז"ל אנטיגנוס איש סוכו אומר אל תהיו כעבדים המשמשין כו' כדי שיהיה שכרכם כפול לע"ל עכ"ל הראית חומר מאמר כזה שסופו סותר את ראשו ערו עד היסוד בה. וליישב את כל