אדרת אליהו על נביאים כתובים טז

שמואל ב' (י"ד י"ג

) ותאמר האשה למה חשבת זאת על עם אלהים כו' לכאורה אינו מובן הוא הלא היא בעצמה סיפרה לו שכך היה ואיך אמרה לו ולמה כו' אף אם א"א כיון שסיפרה לו כו', וגם מות נמות אינו מובן, והענין כי אנשי אבשלום הרגו את אמנון עפ"י עצת אבשלום. והיה בלב דוד להרוג את אבשלום ואנשיו. וז"ש בחכמתא לפי דבריך שאמרת שאין לבני משפט מות ולמה חשבת כזאת על עם קדוש שהם אנשי אבשלום להרוג אותם. ומדבר המלך פי' ומדבריו עצמו הוא לו אשם מה שאינו משיב את נדחו הוא אבשלום כי מות נמות פי' כי בשביל ד' דברים אין לך להרוג את אבשלום על שהרג את אמנון. א' כי אף בלא אבשלום היה אמנון מת כדרך כל הארץ כי מי יאמר הצלתי נפשי ממות וזהו כי מות נמות אך שקירב מיתתו. ב' וכי בשביל שתהרוג לאבשלום יקום אמנון כי אד שימות באוהל לא ישוב עוד לביתו וכו' וזהו כמים הנגרים ארצה אשר לא נאספו וכו' ג' ל"ת אהרגנו על ששפך דם חנם ה' לא ישא את נפשו וינקום נקמתו ממנו, ד' לא תחשוב אם היה אמנון חי היה עוסק במצות ובמע"ט אין לך לעמוד בשבילו כי הקב"ה השב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדך כו':