אדרת אליהו על נביאים כתובים קכג

ואחותי לרמה. ב' מיני רמה יש. א' מן הארץ. הב' מן האדם עצמו. מה שמן הארץ הוא כמו אם. ומה שמעצמו הוא כמו אחות: טז) בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת. אמר כי האברים ירדו לשאול. אבל האם גם זה שלא היה (אולי חסר בהעתקה וכצ"ל וכי גם ההצלחות שהיה לו מהעושר והקנינים גם המה יהיו עמו יחדיו בעפר קברו) יחדיו בעפר

יח ד) הלמענך תעזוב ארץ ויעתק צור ממקומו. וכי בעבור זעקתך יעזוב העולם מנהגו. או רצונך שיעתק צור ממקומו שישנה הקב"ה את מדותיו ודרכיו שהוא נוהג: ז) כי שולח ברשת ברגליו ועל שבכה יתהלך. כי האדם משולח אל עוה"ז עם רשת (והיא קשורה ברגליו כמאמר (סוכה נ"א) רגלוהי דבר נש כו') כי כל הימים אשר הוא חי מצודה פרוסה עליו. ועל שבכה יתהלך. וכי בעבור שאתה רואה אותי כי הולך הוא תחשוב כי הוא בן חורין. לא כן על הרשת הוא הולך ולא יברח ממנה. וביאר ואמר: ט) יאחז בעקב פח יחזק עליו צמים. היינו הפח הלא אחוזה ודבוקה בעקב רגלו. כי טבע אנושותו כן הוא להיות מעותד לכל מחלה כו'. ואז יחזק עליו צמים. הצמאים לרכושו. אשר מקודם לא יכלו לו כי לא אתרע מזלי' ועתה הם מתחזקי עליו: י) טמון בארץ חבלו ומלכדתו עלי נתיב. חבלו הוא חבלי מתתו ומלכדתו עלי נתיב. בעת שמוליכים אותו מביתו לקבר אז הם פורשים לו המצודה ללכוד נשמתו: יא) סביב בעתוהו בלהות והפצהו לרגליו. הוא חבוט הקבר: יג) יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות. שר המות: טו) תשכון באהלי מבלי לו כו'. ר"ל ישכנו באהלו (היינו בקברו) דברים אשר לא לו היינו דברים אשר לא העלה על דעתו. זורה על נוהו ר"ל על קברו גפרית. או י"ל תשכון בהלו מבלי לו. כי עוה"ז הוא רק כאהל. ובכל עמלו אשר עמל ובנה בנינים ואהלים. ישכנו שמה זרים אשר לא היה לו דבר עמהם: טו) מתחת שרשיו יבשו הוא כרת. וממעל ימל קצירו. הוא דין של מעלה: יז) זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ. זכרו אבד שאין זכרון עליו שעשה מע"ט. כי לא עשה פה בארץ החיים דבר. גם לא שם לו כו' גם לא יאמרו עליו כי לא עבר על ל"ת. היפך ממ"ש זכר צדיק לברכה. כי הצדיק מזכירי, לו המע"ט שעשה בפועל. ושם רשעים ירקב כי לא בלבד שלא קיים מ"ע אבל עבר גם על ל"ת: יח) יהדפהו מאור אל חשך הוא כף הקלע. ומתבל ינדוהו שאח"כ משליכים אותו אל ארץ התחתונה: כ) על יומו נשמו אחרונים. הם משתממים עצמן בראותם מעשים אשר עשה הרשע: כא) אך אלה משכנות עול וזה מקום לא ידע אל. עול לבריות. לא ידע אל הוא למקום

כ טז) ראש פתנים יינק תהרנהו לשון אפעה. כי הרשע עושה גם שניהם. הא' אוכל שקצים ורמשים. והוא ראש פתנים הב' תהרגהו לשון הרע אשר דיבר: יז) אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה. הם סוד ורמז. אשר ענינם נשגב ונעלה מאד. שעליהם נאמר דבש וחלב תחת לשונך. וריח שלמותיך הם ב' אחרות פשט ודרוש: כא) אין שריד לאבלו שלא שאר לו יורש עצר

כא יד) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. כי האדם צריך לב' דברים. א' שיעבוד עבודתו ית' ב' שיעסוק בתורה. ולא יפנה לבבו לד"א. והם אומרים לאל סור ממנו ולא נעבדך ודעת דרכיך היא התורה לא חפצנו ולכן נקרא ות' אל שדי. כי יש די בעבודתו