אדרת אליהו על נביאים כתובים קטז

ע"ג (ד' ב') תורה דכתיב בה אמת אין הקב"ה עושה לפנים משה"ד דין דלא כתיב ביה אמת כו' ועי' בביאור רבינו על ישעיה ג' ז' אוי לרשע רע כו' .ותבין):

ד) אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם. פעמים אדם נלכד בחטא קטן וקל בעידן רתחא שזוכרין לו עונותי הראשונים. כמאמר עונותיו ילכדנו את הרשע מה שעשה כבר ועתה בחבלי חטאתו יתמך. כן בניך באין התק כעת. חטאו לו. וישלחם ביד פשעם אשר מכבר. וגם ע"י דבר קל נתעורר הפשע:

ה) אם אתה תשחר אל אל ואל **(החוטאת מה תעשה ותתכפר. אמרה הנפש החוטאת תמות ובאופן זה אין העולם יכול להתקיים. כי אדם אין צדיק בארץ כו'. שיתף עמו מדה"ר. ואין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה כמ"ש ז"ל תחלה נגעי בתים. ואח"כ נגעי בגדים ואח"כ נגעי אדם. וזהו שיתף עמו מדה"ר. כי המדה"ד הולכת על האדם לעשות משפט והמדה"ר פועלת לשמור את האדם. לאמר קח הינו קח רכושו. אך את נפשו אשמור. אמנם נפלאים מזה מצאנו ראינו בילקוט חא על מאמר ארך אפים ורב חסד. משל לקצין שהיה א' חייב לו אלף זוז. והיו עבדיו מ כירים אותו שיתבע חובו ממנו והוא ידע כי הוא עני הלך בלילה ונטל בידו ארנקי של אלף זוז וזרקו דרך חלון אל בית העני. למחר שלח אליו שליח בא ועשה עם הקצין חשבון. נמצא שזה פרע חובו. והקצין נוטל את שלו. וזהו ארך אפים ורב חסד. כלומר אם האדם הוא עני ואין לו במה לכפר את פני המדה"ד ובאם המדה"ד יפגענו בע"כ יפגע בו בעצמו מה ית' עושה הוא מאריך האף ומעקב המשפט ונותן לו רכוש. למען אשר אח"כ כשיבוא המדה"ד לגבות החוב ככר יסיח בידי לקיים כופר נפש איש עשרו. ורש לא שמע גערה היינו כאשר יתרושש לא ישמע עוד גערת המדה"ד. וזהו מה שאמרו ולא עוד אלא שהקדים מדת הרחמים למדת הדין ר"ל שהוא יה' מקדים רחמים לרוגז. ומקדים לשלוח אל האדם תחלה רכוש וקנינים למפן חיה בידו לתת לאלהים כפרו. וזהו תפלת דהע"ה אל תזכר לנו עונות ראשונים. והו קדמוני רחמיך כי דלונו מאד. ר"ל בעוד אשר אנחנו דלים ורקים אל תגוש אותם מאומה. רק אמר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד. וזהו מאמר הגמרא (ר"ה י"ז) כתיב ירכ חסר וכתיב ואמת אלא בתחלה אמת ולבסו' ורב חסד היינו כי מתחלה הדין דין צמת פלוני נתחייב גדיא. ולבסוף עושים עמו בהיפך. כי ירחמו עליו ונותנין לו מן השמים הון ורכוש אך התורה הקדושה כתבה לענינו ורב חסד ואמת, כמו אשר אנחנו רואים בעיננו למטה בארץ הסדר כך הוא. תחלה אנחנו רואים פלוני הצליח ונתעשר:

ואח"כ אנחנו רואים כי נתרושש. לכן נכתב לפנינו תחלה ורב חסד אח"כ ואמת. אבל איוב הטיח דברים לדעת רבינו הגר"א ז"ל על ב' דברים האלה. א' על משפטו ית' והנהגתו. ב' על דרכי התורה. כי במאמרו בראת שור שפרסותיו סדוקות בראת חמור שפרסותיו קלוטות בראת צדיקים בראת רשעים. הורה כי האדם מוכרח בטבע להיות כמו שנברא. זה נברא להיות צדיק כמו שור שנברא ופרסותיו סדוקות והוא טהור מראשית מציאותו. וזה טמא והכל מצד הבריאה. וא"כ איך יתכן להשכיר או להעניש את האדם על מעשיו. לכן אמר לו בלדד האל יעות משפט הוא הנהגתו ח"ו. ב' ואם שדי יעות צדק. זה מוסב על הצדקה המופלגת אשר בתורה האלהית. כי צדיק ה' צדקות אהב. ובתחלה אמת ולבסוף ורב חסד. ע"כ דברי המעתיק והמל"ה:

)**