אדרת אליהו על נביאים כתובים קטו

הוא. וזהו בושו כי בטח. אותו אשר בטח על השליח. וכאשר באו עדיה בעצמם. ויחפרו הם בעצמם

ז ב) כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו. העבד מקור שיהיה צל לילה וינוח מעבודתו. והשכיר מקוה שישלחו לו שכר פעולתו אשר עשה: ג) כן הנחלתי לי ירחי שוא כו'. ר"ל כן הייתי מקוה אל ב' דברים. א' שיגיע זמן שילכו היסורים ממני ואהיה בריא כמו שהייתי. ב' אם גם כי לא ילכו היסורים אולי אוכל לישן ובנפול עלי תרדמה לא ארגיש מכאובי ויגוני. אבל לא כן הוא. כי הנחלתי לי ירחי שוא. זהו נגד מאמר כעבד ישאף צל. כי הלוקח לעצמו עבד ודאי על משך זמן. ועכ"פ לא פחות מל' יום. כן אמרתי אני אשר יגוני ואנחתי הוא רק על מספר ידוע מספר הירחים אשר קצבו לי על היסורים. וירחי שוא המה. כי לא ראיתי קץ למו. ב' ולילית עמל מנו לי. רצה לאמר גם הליניה הזמינו לי עמל עד כי לא אוכל לישן בלילה

ח א) ויען בלדד השוחי ויאמר כו'. בלדד השוחי הוא בנו של שוח בן אברהם ואליפו היה בן עשו. ואיוב בן עוץ בן נחור. ציפר ונעמת וברכאל הבוזי היו מבני נחור. כנאמר (בראשית כ"ב) ילדה בנים לנחור אחיך את אוץ בכורו ואת בוז אחיו. וצופר ונעמת אחים היו: ב) עד אן תמלל אלה ורוח כביר אמרי פיך. הכפיל דבריו במילות שונות. ויען ויאמר תמלל אלה. ורוח כביר אמרי פיך. לעומת ב' חלקי הדיבור. א' דבור החצוני מה שהוא מעלה על דל שפתיו. ב' פנימיות הדבור והבנתו. לכן אמר על הדברים החיצוניים תמלל. אלה. כמורה באצבע עליהם. ועל הפנימיות אשר בהם אמר ורוח כביר אמרי פיך. כלומר בכוונה גדולה כמו רוחי אשר עליך. מוסב על בחי' הב'. ודברי אשר שמתי בפיך הוא. הא'. וזהו שהפליג ואמר בדבר ד' שמים נעשו: ג) האל יעות משפט ואם שדי יעות צדק. צדק הוא בתחלה שלא יבא לידי עוות. ומשפט הוא אח"כ לתקן המעוות כמאמר מלאתי משפט. ונאמר הן לצדק ימלוך מלך. ולשרים למשפט ישורו. היינו כי המלך הוא הגבר הוקם על לעצור בעם שיתנהגו בצדק. שלא יעוותו ארחותיהי'. ואם יזדמן נלוז במעגלותיו הנה פקודתו על השרים אשר למשפט ישורו וזהו בצדק תשפוט את עמיתיך. שלא יהיה רך לזה וקשה לזה. רק להצדיק המשקלים. והנה אמרו חז"ל איוב הטיח דברים כלפי מעל' בב' ענינים א' על משפטו והנהגתו ית' ב' על דרכי התורה כמאמר (ב"ב ט"ז א') בראת שור שפרסותיו סדוקות כו' עד בראת צדיקים כו'. וע"ז השיב לו בלדד. האל יעות משפט. כמו שאמרה נעמי וד' ענה בי. ונאמר יגלו שמים עונו. ונאמר אענה את השמים כו'. וחז"ל אמרו (ר"ה י"ז) כתיב ורב חסד וכתיב ואמת אלא בתחלה אמת ולבסוף ורב חשד *) ועי' **(אמר הכותב יען בעת כתבי והעתקתי המכתבים היקרים האלה ובהגיעי למאמר נפלא זה אלא בתחלה אמת ולבסוף ורב חסד. עלה בלבי באור נכון ע"ז. אמרתי בל אמנע טוב ואציגהו פה. כי יפלה מאד מאמר בתחלה אמת ולבסוף ורב חסד הלא הכתוב אימר בהיפך. ורב חסד ואמת. אבל דע כי כבר כתבנו במ"א בבאור מאמר מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד כו' שיתף עמו מדה"ר ולא עוד אלא שהקדים כו'. כי כבר זכרו חז"ל (ילקוט תהלים כ"ה) שאלו לחכמה הנפש)**