אדרת אליהו על נביאים כתובים קיד

כמשפט הזה קרה אותי וכל זה אתם ידעתם. וא"כ מה זאת תאמרו לי הלא יראתך כסלתך כו' היינו שאהיה מקוה לטובות ד' ב"ה כנזכר למעלה. והלא אתם ידעתם כי אין לי עזרה ותושיה מאלהים ואנשים. ומה זה עוד אקוה. ודע כי המס מרעהו חסד נמצא בו ג' רעות. א' שאינו עושה חסד עם זולתו אף שאינו רעהו. הב' היותר מגונה הוא כאשר הוא מונע החסד מרעהו. אוהב הדבק מאח. הג' מגונה עוד יותר באם המונע ההוא לא ירויח לעצמו מאומה ע"י מניעתו החסד. ע"ד זה נהנה וזה לא חסר. ועכ"ז יקפוץ ידו מעשית החסד הנה הוא נופל עוד מן הראשונים. זהו שדייק ואמר למס מרעהו חסד. לכלול השלושה רעות הנ"ל *) ובמא' ויראת שדי יעזוב יש ב' רעות. א' שאינו שוקד על היראה לחפש אותה ולשקוד אחריה. הב' לא זאת שאינו מבקש אותה ואינו רודף אחריה אבל גם כאשר יגיע לידו איזה דבר מצוה ויראה עוזב אותה ואינו רואה להחזיק בה. וזהו יראת שדי יעזוב:

טו) אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו. לפי שחבריו המשילוהו לה' מיני אריות. ארי' שחל כפירים ליש בני לביא. לכן השיב להם ג"כ בה' מיני נחלי'. כי נמצא ה' מיני מים. ג' מן השמים. טל ומטר ושלג. וב' מן הארץ. תהומות היינו מעינות הנובעות מן התהום. ונחלים ההולכים. וה' אלו הזכירם איוב בה' פסוקי' אלו אחי בגדו כמו נחל הם נחלים. הקדרים כו' עלימו יתעלם שלג בעת יזובו כו' הוא מטר כי חום הגדול אשר בקיץ היא מחמת מיעוט המטר. ילפתו כו' יעלו בתוהו הוא הטל שעולה למעלה. הביטו ארחות תימא הם מעינות הגדולות הבאים מתימא ומשבא. ופי' הכתובים כך הוא. אחי בגדו בי כמו נחל הוא הנהר ההולך לדרכו. כאפיק נחלים הוא היורד ממקום גבוה למקום נמוך. וכוונתו על ב' מיני בוגדים שנמצאים בין בני אדם. אחד שמבטיח לזולתו לעשות לו טובה ובעת שהוא מבטיח הוא מבטי' בתום לב. ורוצה באמת לקיים הבטחתו וכאשר יגיע זמן קיום ההבטחה אז יתהפך לבבו ויתנחם (חסר). כ) בושו כי בטח באו עדיה ויחפרו. בושו הוא נעלם ולא לעצמו. עי' ביאורו על מאמר בן מביש ומחפיר (משלי י"ט)]. וחפירה היא אשר לו לעצמו כמאמר בושו אמכם חפרה כו'. היינו כי אם שלח שלוחיו ולא מצאו מים למה יתבי"ש **(בלתי ידוע בזמנו וצריך אני להתמיד בתוחלת ותקוה שאשיגהו באחרית הימים. וזה כל אדם יקוץ כאשר יקרה לו כן וזה מה כחי כי איחל ר"ל אם לתוחלת ותקוה הנה כחי חלש מלסבול זאת. ומה קצי כי אאריך נפשי. כלומר ואם אקוה לזמן ארוך. גם שהוא ארוך. ואתחזק בתוחלתי. הנה מה קלי שאוכל להבטיח את עצמי שאתמהמה בעולם כ"כ עד שיגיעו ימי הטובה. כי ימי האדם קצרים. ומי יודע אם יגיע לימי טובה. ומה בצע לו בתוחלתו. ע"כ ה' מ' ל' ה':

*) ולי המעתיק נר' בכוונת רבינו ז"ל איככה נכללו כל הג' במלת למס מרעהו חסד. אשר לכאורה לא נכלל בו בלתי השתים הראשונים. היינו לא זאת שהוא מונע החסד מאת שאינו רעהו אבל אף מרעהו. והגנות הג' שאינו מרויח לעצמו הוא חסר בלשון הכתוב. ואולי כוונתו לרמז זאת במלת למס שאמר. ולא אמר למנוע מרעהו חסד אכן אם יאמר למנוע היה מורה כי הוא מונע את החסד ואת הטוב מיד זולתו. והוא נשאר אצל עצמו אבל עתה באמרו למס. מלה שהוראתה לשון המסה והמגה. מורה שלא נשאר ממנו כלום לא לעצמו ולא לאחרים ע"כ:

)**