אדרת אליהו על נביאים כתובים קיא

ו א) ויען איוב ויאמר ב) לו שקול ישקל כעשי והותי כו' באור כעסי היא הצעקה שצעק איוב בסבת צרותיו. והותי היא הצרה עצמה אשר באה עליו. ואמר הלא אם ינסה א' ויאבה לשקול הכעס והצעקה שהוא צועק נגד צרתו. ויתנו אותם על מאזנים באופן שישאו יחד היינו שישקלו זה לעומת זה על נכון בשוה: ג) כי עתה מחול ימים יכבד. היינו לא די שהיו הצרות שקולים שוה עם הצעקה. אבל הלא היו שוקלין כ"כ יותר עד כי גם מחול ימים היו כבדים. גם כי חול היא דבר כבד מאד. עכ"ז היו צרותי יותר כבדים. ועל כן דברי לעו. והיתה תשובתו בזה לעומת מה שאמר אליפז הנסה דבר אליך תלאה שהוכיחו על צעקתו. אפס שיסבול ויקבל אותם בסבר פנים יפות. ע"ז ישיב לו כי אי אפשר לסובלם כי עוד כבדים הצרות יותר מן הצעקה. שאין הצעקה בערך צרותיו (וזהו על כן דברי לעו. כמדבר דברים חסרים. לא כפי הצורך הראוי) כי לדבר כפי שראוי לדבר אין בכחו להרבות דברים כ"כ כי אנושה מכחו. וא"כ כך היתה תשובת איוב לאליפז. לא כדבריך שאמרת כי לאויל יהרוג כעס כו'. ובאם לא אתרגז ולא אדבר לא יהיה לי מכאובים כי הכעס גדול מן החולי. הלא מי יתן והיה שיהיה החולי כמשקל הכעס. הלא החולי מחול ימים יכבד ע"כ דברי לעו. אדבר רק מעט. כי כפי ערך גודל החולי ראוי לדבר יותר ויותר אבל אין בי כח לדבר): ד) כי חצו שדי עמדי אשר חמתם שותה רוחי בעותי אלוה יערכוני. כי הנה ג' מיני יסורים יגיע מן החץ למקבלו. א' האבר שנזרק בו החן הוא נטרף ונכלה. ב' כאשר החץ משוח עוד בדברים הארסיים ובחמת תננים. אז מתפשט הארס בכל גופו. ג' כאשר האויב יזרוק חצים שונים זה אחר זה. גם שלא הגיעו אותו עכ"ז יפחד מאד כי נפשו יודעת הכאב והצרה שהגיע לו מן הראשונה, ולכן יגור מאד מן האחרת גם טרם בואה. והנה הכאב המגיע לו מן החץ עצמה הוא מרגיש בגופו. והמגיע אותו מן ארס התננים ירגיש ברוחו אפי' אחר הכאב. כענין מאמר מקוצר רוח ומעבודה קשה. מעבודה קשה הוא בגוף יומם ולילה ומקוצר רוח הוא ברוח. היינו שאין הרוח סובלת כאלה. וזהו ג"כ ההבדל בין צרה וצוקה. והנה שלשה אלה נקבצו באו יחדיו ביסורי איוב. כי הכאב עצמו היה גדול. זהו שאמר כי חצי שדי עמדי. והוא בגוף. אשר חמתם שותה רוחי הוא ברוח. שהיא מרגשת כאב הארס. בעותי אלוה יערכוני. היא הנשמה שהיא מרגשת הפחדים הבאים לאדם. ואמר בעותי לשון רבים כי הי' לו צרות תכופות זו אחר זו: ה) הינהק פרא עלי דשא אם יגפה שור על בלילו. הזכיר ב' מיני בהמות. א' אינו בן תרבית שאינו מן הישוב כלל. והוא הפרא כמ"ש מי שלח פרא חפשי. אבל השור גם שהוא מן הישוב עכ"ז גם הוא אינו בן תרבית כי הוא עז בטבעו. והנה ב' מדות. האלה נמצאות ג"כ בבני אדם יש שאינו יודע כלל עניני העולם וסדר חקי האנשים ונימוסם והנהגתם. ויש יודע דתו האנשים וסדרי עניניהם ומנהגיהם כמשפט ונפשו יודעת מאד כי כל איש יכובד לפי מהללו. אמנם לבו לב אבן ועוז פניו כנחישה ומעא נגד הבריות. כענין לא ישא פנים לזקן כו' וזה שהשיב איוב ב

**(כי שתי רעות עשו. א' כי לבם ריק מכל מדע וחכמה. ואין להם תבונה מצד עצ ועוד זאת להם כי גם העצה אשר יתנו להם החכמים יאבדו ג"כ עי' אה"י ח"א ט"ז א' שם הארכתי: המל"ה)**