אדרת אליהו על נביאים כתובים קט

נגד ומיד חזק אביון. ומאמר ועולתה קפצה פיה נגד ויושע מחרב מפיהם). כמאמר בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און שפותחים פיהם לבלוע. וכאשר כי הנה אויביך יאבדו אז יתפרדו כל פועלי און: יז) הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוק ומוסר שדי אל תמאס. הנה ההבדל בין תוכחה ומוסר היא כי תוכחה אינו רק ענין ויכוח. כמו לכו נא ונוכחה. ומוסר הוא במעשה. כמ"ש מוסר ד' בני אל תמאס. ר"ל כאשר הוא מיסרך ביסורים. ואל תקוץ בתוכחתו. היינו בדברי תוכחוחיו ולכן אמר אצל תוכחה אשרי היינו אשרי האיש כאשר ישמע דברי תוכחה. ואצל מוסר אמר ומוסר שדי אל תמאס. לומר כי גם בפגוע בך מוסר ד' בפועל. עכ"ז אל תמאס בו ובענין זה מצינו ג"כ בענין נעמי. כי ד' ענה בי ושדי הרע לי, ומאמר ענה בי מורה על התוכחה ובירור דברים כמו אשרי אנוש יוכיחנו אלק. ומאמר שדי הרע לי הוא כענין מוסר שדי. וענין תוכחתו ית' בדברים מבואר במאמר (איוב ל"ג) אז יגלה אוזן אנשים וכתיב יגלו שמים עונו: יח) כי הוא יכאוב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה. כי ב' מיני חליים יש. א' באברים הפנימיים ע"י שמים. ב' באברים החצוניים. ע"י אדם כמו מכת חרב וכדומה. והחיצונה צריכה רפואה ע"י אדם. כמאמר ורפא ירפא. אבל סיבה פנימיית ובפרט יגון וצער ע"י שמים אמר אני ד' רופאך. לכן אמר כי הוא יכאיב באברים הפנימים ויחבש. ימחץ בחוץ ממכת חרב ועכ"ז וידיו תרפינה: יט) בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. בשש צרות נגד הששה צרות שבאו על איוב. וגם בשבע כו'. נגד הצרה השביעית אשר נגעה בו בעצמו ובבשרו (עי' למעל' בדברי רבינו המחבר נ"ע ג' כ"ה על מאמר לא שלותי ולא שקטתי כו'. שהכניס צרות איוב תוך מספר חמשה: כ) ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב. רעב ומלחמה ב' מיני פורעניות בידי שמים ובידי אדם רעב בידי שמים ומלחמה בידי אדם. וז"ש ברעב פדך ממות ובמלחמה כו'. והב' קשה מן הראשונה מפני שהיה הצלה מיד בעל בחירה. ואמר כי הנס כלם יהיו בסכנת רעב ובמלחמה אתה תנצל: כב) ולשוד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא שוד הא' הוא בגוף ובידי אד' שישוד חייתי ושוד הנזכר בפסוק. זה הוא בממון ובידי שמים. ולכך הסמיך אותו אצל כפן. וההבדל בין כפן לרעב הוא שהכפן היא רעה פנימיית שאין לו שביעה במאכלי. ע"ד מ"ש ואכלתם ולא תשבעו. ורעב הוא מחוץ. היינו חסרון התבואה לכן אמר תשחק שיהיה לו נכסים רבים ואין לו לחוש לשוד ולכפן כלל. וחשב ג' דברים הבאים בגופו בנפשו ובממונו ומחית הארץ אל תרא. כי החיות בטבעם יראים מפני אדם. ואינם באים עליו רק אם מן השמים גזרו לעשות שליחותם. כמאמר אין חיה שולטת באדם אלא א"כ נדמה לה כבהמה. לכך אל תירא

כג) כי אם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך. אמר עוד יגיע אליו שבעה טובות כנגדן א' כי יגדל שלומו כ"כ עד כי אפילו באבן לא יגוף רגלו. ב' וחית השדה כו' ר"ל אפי' אם יהי' ביערות במקום גדודי חיות לא יגעו בו וישלימו אותו ויש לכוין עוד כי אבני השדה הם אותן שנאמר עליהם אבן מקיר תזעק. היינו שאפילו עמהם יהיה בריתו ולא יהי' עליו שום מקטרג: כד) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. הוא מה. שנאמר ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וזהו: כי שלום אהלך. מוסב