אדרת אליהו על נביאים כתובים קח

תקום למעשה. כי העפר מובן למעשה כמ"ש עפר מן האדמ' והאדמ' שהיא בכח לא תצמיח עמל. והיא המחשב' בכח ז) כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף. כי חיי האדם יש ב' פחיתו'. א' שהם מעט זרעים. ב' כי פתאום יכלה קצם מבלי ידיעה בתחלה. וכנגד הא' אמר כי אדם לעמל יולד. ר"ל כי מספר ימי חייו יכלו בעמל ויגיעה כי כל ימיו מכאובים. וכנגד הב' אמר ובני רשף הם הנצוצו' שפורחו'. מהגחלים הבוערו' כי ממש כמו שהנצוצו' האלו כאשר יגביהו לעוף באויר ידעכו מיד. כן חיי האדם יגביהו לעוף וידעך נרם בפתע:

ח) אולם אני אדרוש אל אל ואל אלקים אשים דברתי. והוא כמ"ש דרשו ד' ועוזו בקשו פניו תמיד. ובקשתם משם את ד' אלקיכם ומצאת כי תדרשנו מקודם. וכן נאמר אז יקראונני כו'. ולזה אמר אדרוש תחלה. ואח"כ אשים דברתי. ושני שמות הן. וכמ"ש ד' מנת חלקי וכוסי ונאמר אלי אתה ואודך:

ט) עושה גדולות ואין חקר נפלאו' עד אין מספר. עושה גדולות זה מעשה בראשית ואין חקר לגדולתם. ונפלאו' שמחדש בכל יום כמה נסים שאין להם מספר. גדולו' הם שע"פ הטבע. ונפלאו' הם מה שחוץ לטבע לכן אמר בגדולו' חקר ואצל נפלאו' מספר. כי מספר שייך אצל דברים נפרדים כי לא בכל פעם מתרחש ניסא. רק לזמנים מועטים. אבל בגדולו' אמר אין חקר שהוא דבר הנוהג בכל עת והבריות אינם משגיחים עליהם:

י) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. הגשמים במקומם נקראים מטר. וכשהם מציעם לארץ והולכים על פני חוצו' אז נקראו מים. וזהו ושולח מים על פני חוצו'. ע"ד יפיצו מעינותיך חוצה. היינו גם כי אתה בעצמך לא תהיה שם עכ"ז ישתו לרווה מנהרי נחלי עדניך אשר יפוצו ממעינותיך כן הענין בהשתנו' הלשון שאמר הנותן כו'. ושולח כו':

יא) לשום שפלים למרום וקודרים שגבו ישע. מפני שהעניי' יתחלקו לב' מחלקות. א' החוזרים על הפתחי' ב' היושבים בביתם בהעדר פרנסה. ושניהם נושעים ע"י מטר. היושב בביתו בלא פרנסתו יתרומם פרנסתו. והקודרים מן השמש במה שמחזרים על הפתחים שגבו ישע. שנותנים להם די מחסורם. ברצונם. כמאמר ברבו' הטובה רבו אוכלים:

יב) מפר מחשבו' ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. הוא העזר בעצה. ולכן אמר ידיהם תושיה שהיא העצה ע"י אחר:

יג) לוכד חכמים בערמה ועצת נפתל ' נמהרה. יש בעולם המתנהגים בחכמה ויש מתנהגים ברמאו'. והחכמים נלכדים בערמם. כמו שתמצא באדוניהו. ועצת נפתלי' נמהרה. כמו המן שלא היה לו פנאי אפי' לסתור העץ והגיע אליו מה שהגיע בפתע פתאום. וזהו נמהרה:

יד) יומם יפגשו חושך וכלילה ימששו בצהרים. כי יש ב' סוגי פורעניות יש מקוה להפץ מה לגדולה וכבוד וכדומה ולא ישיג. כמ"ש יקו לאור ואין הנה כנגד זה אמר יומם יפגשו חושך והב' כאשר יגיעהו עושר וכבוד ובפתע פתאום בא אידו וישבר ולעומת זה אמר וכלילה ימששו בצהרים:

טו ויושע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון. פי' ישלח להם מושיע ורב ויצילם. ופי' מהיום זהו מכה רעהו בסתר והוא יגיע לכל אדם גם לעשיר. וגם אותו יזיק הלשון הרוג. אפס ומיד חזק (אך) אביון, כי העשור אינו מתפחד ממנו:

טז) ותהי לדל תקוה ועולתה קפצה פיה. פי' כאשר תבוא התשועה אז יהיו הדלים נוחים ושקטים. ועולתה קפצה פיה. ר"ל העושי רשמה יקפצו פיהם כאלו אינם בעולם. כי יתפחדו לפתוח פיהם ולשלוח בעולתה ידיהם ומאמר ותהי לדל תקוה