אדרת אליהו על נביאים כתובים קז

ולא נשאר בלתי החכמה שהיא בנפש השכלית הנצחית. וזהו הלא נסע יתרם. הוא ממונם. שאינו ממנו ומעצמיותו. בלתי חוץ מגופו. בם. היא הגבו' דבר הנמזג בגוף. ב' אלו יסעו למסעיהם במות האדם ימותו ולא בחכמה. ר"ל גם כי החכמה היא דבר הנשאר בנפש. אבל מפני שלא קבלו החכמה בחיים חייתם ולבם צפון מחכמה לכן נשארים הרשעים בלא מאומה ואבד כל זכר למו

ה א) קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה. לפי שיש מי שצועק ואינו נענה. ויש אין לו לפני מי לצעוק ונפשו מרה לו יותר. לכן אמר קרא נא היא קריאה אל הישועה היש עונך. כי אף אם תצעק לא יענה אותך. ואל מי מקדושי' תפנה לסדר בדבור את טענותיך שבתחלה קוראים להם ואח"כ מסדרים לפניהם הטענות. יש ב' דרגין. וה' התימה של היש ומי ג"כ ב' דרגין כ"ב וכ"ח: ב) כי לאויל יהרג כעס ופותה תמית קנאה, כי באדם נטועים ב' יצרים. כעסני ותאוני. ומהתאוה יסתעף הקנאה, והרשעים יודמנו על ב' אופנים פחותים יש מהם שהם מפותים מתאוה עוה"ז מראות פני הטוב ויש שמבינים באמת ויודעים בלבבם שאין בעולם המדומה ומחמדיו ממש. אפס לא ירצו לפרוש מהם בזדון לבם. והם נקראי' אוילים כמאמר אויל ינאץ מוסר. הכמה ומוסר אוילים בזו. והוא אך מפאת זדון לבם. ולעומת זה יגיע בעולם ב' מיני מיתות א' מיתה פתאומיית הבא מסבת הכעס. ב' הבאה אחר רוב החולי שהוא נחלש והולך עד יתום חייהו. וגם יקרה מסבת הקנאה. שבכל יום ויום יתחמץ לבבו עד אשר יגיע אל שערי מות. לכן אמרו ז"ל אם אבן הוא נמוח. ר"ל אם יצרו עקש כאבן והוא האויל יהי' נימוח בתורה שנתרא' מים. ואם ברזל הוא מתפוצץ ר"ל ואם הוא מחומם וקל לכעוס כמו הברזל שהוא קל להחם באש. הוא מתפוצץ באש התורה. לכן אמרו כי לאויל יהרג כעס. ר"ל הכעסני יהרג. מכעסו. ופתה תמית קנאה ר"ל המתפתה ימות מקנאתו כי ההבדל בין מיתה והריגה הוא כי מיתה היא טבעיית הבאה לאט לאט. והריגה היא פתאומיית והיא באה מכעס: ג) אני ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאום. באור מלת ואקוב היינו ראי' שנתקללו מעשיו בפורעניו' הבאה פתאום. כי מלת ראיתי נמשכת אחר אות אל"ף של ואקוב. כאלו אמר אני ראיתי אויל משריש וראיתי קללת נוהו פתאום: ד) ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל: ה) אשר קצירו רעב יאכל ואל מצינים יקחהו ושאף צמים חלם, כי ג' דברים הכרחיים לאדם. אכילה ושתיה. מלבוש וממון. נגד אכילה ומזון אמר אשר קצירו רעב יאכל. ולעומת המלבוש אמר ואל מצינים יקחהו. היינו האנשים היושבים בצינים ויערים מבלי לבוש הם יקחו ממנו את בגדיו להנצל מן הקור. ולעומ' הממון והרכוש אמר ושאף צמים חילם. אמר לשון שאיפה שהוא תאב יותר מן הרעב. וחשב פה ג' דברים שונים מחובר לקרקע ומטלטלין וממון ואל הממון הם תאבים יותר: ו) כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל. און הוא עצה. ועמל הוא מחשבה. ועצה היא ע"י אחרים ויוצא' למעשה. כמאמר עצת ד' היא תקום ומחשבה היא בכח ולא במעשה. וכן ההבדל בין עפר לאדמה. כמ"ש אדמ' עפר. עפר מן האדמה. וכל החדשו' שבעולם הוא ע"י האדמה. כמאמר יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו. אענה את השמים והם יענו את הארץ כו'. לכן אמר לא יצא לפועל מאפר און היא העצה אשר