אדרת אליהו על נביאים כתובים קד

תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו. אלא חזקהו משעת מוטות היד. למה זה דומה למשא שעל החמור עודהו על החמור אתה תופס בו ומעמידו. נפל לארץ אי אפשר כ"כ להעמידו. וכן במילי דשמיא מי שהתחיל לעזוב ארחות יושר ללכת בדרך עקלקלות. הוא בדבריו הנכוחים הקים אותו והעמידו על משמרת עבודת ד'. וזהו רפות שרפו ידיהם מן התורה וכורעות הם אשר כרעו נפלו מנכסיהם. וזהו ההבדל בין תחזק ובין תאמץ. כי מאמר חזק הוא בלב. ואמיץ הוא בגוף. וזהו ג"כ ההבדל בין ידים ובין ברכים. כי ידים הם העוסקים בתורה ועושים מצות בידיהם. וברכים הם תמכין דאורייתא המחזיקים אותם והמשך הכתובים כך הוא. הנה יסרת רבים. כאשר עברו על דברי יושר. יסרת אותם לאחר המעשה. כמו ויסרו אותו. וידים רפות הם שהיה מרגיש בהם. שהתחילו לרפות ידיהם ולעזוב עסק התורה והחמדה בה. תחזק. חזקת בדברי תוכחותיך את לבביהם שישובו יהגו בתורה תמיד. כושל יקימון מליך מי שנפל מנכסיו לגמרי הקמת אותו. וברכים כורעות הם הברכים הסומכי' את החכמים ומפרנסים אותם. וכאשר הם כורעות לנפול ורוצים לעזוב אותם. מסבת שנפלו מנכסיהם. תאמץ אותם. או יאמר יסרת רבים. הם העוסקים בתורה כמ"ש ובתים רבים גדולים וטובים הוא ענין תורה ומעשים טובים ומדות. ומפני זה נקראו בשם רב. רבנן. ידים רפות הם בעלי מעשה. עשה ול"ת. ונעשו רפות. וברכים הסמוכים לבעלי תורה בגופם ומאודם. בימין ובשמאל. וההולך אחר דבריו של ת"ח נקרא צדיק וע"ז נאמר כושל יקימון מלך. וע"ז נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. הנה יסרת כו' כושל כו' הם ז' דברים ואמר למטה ג' דברים נגד ג' ראשונות. הלא יראתך כו' בג' אבהן הראשונים. שג' אלה רצונו כמ"ש רצה ד' את יראיו. ורצונו תמימי דרך. כמו שהעיד עליו הכתוב תם וישר וירא אלהים וסר מרע. וישר הוא הבוטח בד'. ואינו עושה עולה לשום א' כי בטחונו חזק בד'. ונגד סר מרע אמר זכר נא מי הוא נקי אבד. שכלול מג'. הלא יראתך כסלתך כו'. שבאלו ג' דברים יש לבטוח. כמ"ש ביראת ד' מבטח עוז ברוך הגבר אשר יבטח בד'. הולך בתום ילך בטח. ואלו הג' הם בג' דרגין. בטחון בחסד כמ"ש והבוטח בה' חסד יסובבנהו. ויראה בפחד ותום דרך בחי' יעקב איש תם. בג' אבהן. ואלו ב' דברים של חכמה מי בינה ואיפה איזה המקום על המקום ב' שבבינה כמ"ש (איוב ל"ד) מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה שהוא כולל ג"כ ב' דברים בקו אמצעי פה היא חכמה שבבינה. ואמר זכר ששם מקום הזכרון הספר הזכרון ואיפה וא"ו צרופין א' שביחוד איה ופי' הוא ו' הכלולים באחד ומי הוא ד' שמות ג' הכלולים כמ"ש שע"ב והוא הכפול בדעת ב' הוא קצירה פי' הוא שכרם והוא בנפש שהם בנפשם עושים ונענשים. ואח"כ אמר מנשמת אלקה יאבדו ומרוח אפו יכלו נשמה ורוח ואח"כ שאגת אריה כו' כפירים. ובני לביא הב' הרי ג' דברים שהם עשרה נגד עשרה דברים הנ"ל:

ה) כי אתה תבוא אליך והלא תגע עדיך ותבהל. תבוא אליך הם נסיונות הראשונים שלא נגעו עדיין בגופו תגע עדיך הוא מכת השחין בגופו כמ"ש וגע אל עצמו ואל בשרו:

ו) הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך. הנה כונת אליפז היתה בזה להשיב לאיוב על מה שאמר למעלה שהכל תלוי במזל. וכמ"ש במאמר ויקלל את יומו. הנה ע"ז השיב