אדרת אליהו על נביאים כתובים קב

הראשונה. אבל ענין תענוג של עוה"ב יהיה נוסף בכל עת מתוספת השגת אלקותו ית' ועומק תורתו לבלי קץ. ובכל פעם נוסיף דעת לדעת אותו יותר ויותר ותתגבר תשוקת הנפש להתדבק בו ית'. ותהיה עודפת והולכת רגע אחר רגע. והוא אשר קראוהו חז"ל סעודת לויתן. ובאור לויתן ענין דבקות. כמו (משלי א') לוית חן וזהו באור לויתן זה יצרת לשחק בו. ר"ל כי השחוק הוא שמחה פתאומיית המגעת לאדם לכן אנחנו כאשר נבין ונשיג ידיעתו ית' ידיעה חדשה בכל פעם בפתע פתאום (מה שא"א להשיג בגוף נגוף ובחומר עכור) יתכן לומר לשחק בו. שהוא נופל על שמחה פתאומיית. ומעתה שיעור הכתוב כך הוא. השמחים אלי גיל רצה לומר ישמחו בעת יתקיימו אלי גיל. הוא המות. שהוא המשכת הדבר. ומאמר השמחים מדבר מרגע ראשונה של מיתה שהיא מתחדשת בבואם ואח"כ הדבר עומד ונמשך כך וזהו השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר הנה מאמר ששון יתכן בהיות הדבר עומד על גמר טובו ושלמות פעולתו. כמאמר שמחים בצאתם וששים בבואם. ר"ל ישמחו כאשר יצאו להאיר על הארץ. וששים בבואם. היינו בהיות השמש כבר בהערב אז ישישו שגמרו פעולתם הטוב. וזהו ישישו כי ימצאו קבר היינו כאשר יגמר רצנום וחפצם ויבואו לקבר זה אשר קוו לו כב) לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלקה בעדי:

כג) כי לפני לחמי אנחתי תבוא כמים שאגתי כד) כי פחד פחדתי ויאתינו ואשר יגורתי יבוא לי:

כה) לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז. הנה הספקות בפסוקים אלה הם ששה. א' אות למ"ד במלת לגבר אין לו שחר. ב' ההשתנות בין נסתרה ובין ויסך. ג' ההבדל בין אנחה ויתכו ובין שאגה ד' מה בין פחד למגור. ה' בין ביאה ובין ויתכו כמים. ו' ההבדל בין שלוה והשקט ומנוחה ורוגז. והענין הוא כי איוב היה מקונן על אשר אלקים הסיר השגחתו ממנו. וביאר זאת על שני אופנים הא' על שהוא ית' העיד עליו מתחלה שהוא תם וישר. ועתה לא בא זכרון מעשיו הטובים לפניו ית'. והב' על עשיתו ית' עוד גדר ומסך מבדיל לבלי יבוא צעקתו לפניו. ושיעור הכתוב כך הוא והיא נמשך אל מ"ש למעלה למה יתן לעמל אור וגם למה יתן חיים לגבר אשר דרכו נסתרה. ר"ל על דרכיו ומעשיו הטובים אשר הוא ית' העיד בעצמו ועתה הם נסתרים ממנו. ולא עלה זכרון המעשים ההם לפניו. ועוד ויסך אלוקה בעדו. שעשה עוד גדר שלא יעלה זעקתו לפניו ית'. כי לפני לחמו אנחתי תבוא. כי הלחם בא מן השמים. אבל לפני לחמי קודם שיאכל תבוא אנחתי. ויתכו כמים שאגותי. שאגה הוא קול עצום בלי כאב הלב. ואנחה הוא באה מן הכאב. והם ילכו זה אחר זה כמו מים המוגרים ארצה כי פחד פחדתי ויאתני. לפי שהיה לו ה' צרות שונות. א' הבקר היה חורשות ותפול שבא ותקחם. ב' אש אלהים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים. ג' כשדים שמו ג' ראשים ויפשטו על הגמלים. ד' בניך ובנותיך אוכלים והנה רוח כו' ויפול על הנערים. ה' הנה בידך אך את נפשו שמור. פחד פחדתי כפול הפחד היה על בניו אולי חטאו בניו. הוא א' וברכו אלקים בלבבם היא פחד הב'. לזה אמר כי פחד פחדתי ויאתני. אתא מוסב על דבר הבא על אדם מסבת ד"א. ואשר יגורתי יביא לי כוונתו על הצרות אשר באו על עצמו. לא שליתי כו' ביאר זה בפרטות. לא שלותי עוד מצרה ראשונה והגיעה השניה. ולא שקטתי מהג'. ולא נחתי מהד'. ויבוא רוגז