אברבנאל על צפניה ג:יג

ולענין המדות אמר שארית ישראל לא יעשו עולה במעשיהם ולא ידברו כזב בדבריהם ולא ימצא בפיהם לשון תרמית ר"ל דבור שיהיה נגלהו טוב והגון ויהיה מרומה בתוכו, וגם הם לא יצטרכו לדבר מזה לפי שהמה ירעו ורבצו ואין מחריד כצאן הרועה בתוך הדברו. ועם מה שפירשתי בזה הותרה השאלה הד' לפי שהייעוד הזה ר"ל לכן חכו לי הוא ייעוד טוב עם מה שכלל בו מאורך הגלות ושלכן נסמך עם מ"ש למעלה אכן השכימו השחיתו עלילותם. והותרה גם כן השאלה הה' שיהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו בסבת המסות הגדולות אשר יראו במלחמת ה' ונקמתו וגם באמצעות תחיית המתים שהקמים בתחייה ידריכו בזה. והותרה גם כן השאלה הששית במה שאמרתי שהבושה היא שלימות אצל החוטאים כי היא המורה שהם מתחרטים ממעשיהם, ועל החוטא הבלתי נכלם אמר (ירמיה ג, ג) ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם אבל בבלתי חוטא אין הבושה שלמות כי אם חסרון ולכן אמר הפלוסוף בספר המדות שהבשת בזקנים גנאי הוא להם, וישעיהו אמר מסכים לזה (ישעיה כט, כב) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו לפי שלא יעשו מעשים מגונים לשיקבלו עליהם בושה ועד"ז נאמר כאן ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך אשר פשעת בי ר"ל שלא תעשה עוד הפשעים ההם ובזה לא תבושי: