אברבנאל על צפניה ב:ז

וגם אודיעך שיהיה זה חבל הים לשארית בני יהודה ר"ל שיהיה זה מגורלם וחלקם לא לשבת בם כי אם שעליהם ירעון צאנם ובהמתם באותו מקום שהם עתה בתי אשקלון שמה בערב ירבצון רוצה לומר צאנם, ויהיה זה לפי שבני יהודה יפקדם ה' אלקיהם וישיב שבותם מבבל מה שלא ישיב לפלשתים, (ח) וכן אמר השם שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון שהיו שכנים לבני יהודה וכאשר גלו בבל היו עוברים בארצם והם היו מרחיבים עליהם פה ולשון וגם היו לוקחים מגבול בני יהודה להגדיל גבולם, (ט) ולכן היתה גזרת השם שמואב תהיה כסדום ובני עמון כעמורה ממשק חרול ומכרה מלח ר"ל מהשמעת קול חרולים הגדלים שם מאין עובר והם נוקשים זה עם זה ומשמיעים קול, וכן תהיה ארצם מכרה מלח שכאשר יחפרו בה ימצאו מלח בכל פנותיה ומכרה הוא מלשון כי יכרה איש בור (שמות כא, לג), ואמר שארית עמי יבזום להגיד שכאשר ישובו בני יהודה מגלות בבל יבוזו את הארץ ההיא ואת האנשים אשר ישארו בה. וי"מ הייעוד הזה לעתיד לבוא ואינו נכון כפי סדר הפרשיות.

האמנם למה הגדיל השם עונש עמון ומואב כמהפכת סדום ועמורה כבר אמרו חכמינו ז"ל בענינו דברים של טעם אמרו שכאשר היו מוליכים את ישראל בגולה לארץ כשדים היו עוברים דרך עמון ומואב ובוכים ישראל וצועקים והם היו משיבים להם מה לכם סגופים מה תבכו ולא לבית אביכם אתם הולכים בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם (יהושע כד, ב), והיה דבר השם עליהם גם אתם לבית אביכם תלכו לוט אביכם לא מסדום היה לכן מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה. עוד אמרו על זה בפסיקתא (פדר"כ קלח, א) שמעתי חרפת מואב אתה מוצא כשנכנסו גוים לירושלם נכנסו עמהם עמונים ומואבים ונכנסו לבית קדש הקדשים ולקחו הכרובים והיו מחזרין אותם בכל חוצות ירושלם והיו אומרים לא היו ישראל אומרים אין אנו עובדים עבודה זרה ומאלה מה היו עושים הה"ד כי אמר אויב הנה ככל הגוים בית יהודה באותה שעה אמר הקב"ה כי מואב כסדום תהיה.