אברבנאל על זכריה ט:טו

וזכר עוד שאף על פי שיהיו ישראל במלחמה ההיא מעטים וחלשים ושפלים ה' צבאות יגן עליהם שלא יהרגום אויביהם וגם שהם יאכלו ויכבשו אותה והוא אומרו ואכלו וכבשו אבני קלע שהוא רמז לעוצם האויבים, ושתו והמו כמו יין רוצה לומר ושתו דמי אויביהם שימלאו מדם האויבים כמזרק שמקבלים בו דם הקרבנות או כזויות המזבח שזורקים בהם הדם, (טז) לפי שיושיעם ה' אלקיהם ביום ההוא כצאן עמו ר"ל כצאן שאינם נושעים מעצמם כי אם מהרועה אותם ובעל הצאן מושיע אותם בכל כוחו כן יושיע את עמו ואת ארצו, לפי שכל ארץ ישראל תהיה כל כך מעלתה בזמן ההוא כאלו אבני נזר שהם האבנים הטובות והמרגליות שמניחין בעטרות המלכים הם מתנוססות על אדמת השם, ואפשר לפרש עוד כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו שימותו כל כך מהמלכים והשרים באותה מלחמה על ארץ ה' שיהיו אבני עטרותיהם מתנוססות על האדמה והיא דבור על דרך ההפלגה לרוב השלל ורוב המלכים והשרים שימותו בה.