אברבנאל על זכריה ט:יג

ואני אדרוך ליהודה להיות לי בקשת מלחמה עם בני החשמונאים על היונים. ופרש"י ה' עליהם יראה כפי מה שכתב יוסף בן גוריון שבימים הם נראה מופת לאנשי ירושלם וה' עליהם בשופר יתקע ירעם עליהם והלך בסערות תימן לסער את אנשי תימן שהם היונים, וכן פירש רש"י הפרשה כולה עליהם ואמר בסופה ויש מרבותינו שפירשוה על אדום לעתיד לבוא. ותמהתי מהרב השלם הזה איך נפל בדעת הזר הזה מפני שמצא בכתוב שם יהודה ושם יונים והנה הוא עצמו בתחילת הפרשה כתב הנה מלכך יבא לך אי אפשר לפתרו כי אם על מלך המשיח כיון שנאמר כאן ומשלו מים עד ים ולא מצינו לישראל מושל כזה בימי בית שני ואיך אם כן יפרש קצת הפסוקים וגם הראשונים לעתיד לבוא והפסוקים שאחריהם הנדבקים בהם יפרש על בית שני, ואם מצא הרב לפרש דרכתי לי יהודה על יהודה בן חשמונאי איך יפרש קשת מלאתי אפרים עליו שלא היה מלכות אפרים בבית שני, ולא יתכן לומר שאמר אפרים על אנשים שנשארו ממלכות אפרים בתוך בני יהודה כי הם מספר מועט היו, ויותר קשה מזה מה שאמר אחר זה וגברתי את בית יהודה ואת בית יוסף אושיעה וגברתי את בית יהודה במלחמת היונים ואת בית יוסף אושיעה במקום שגלו שם לחלח וחבור בימי סנחריב ופירש ומאשור אקבצם לעת קץ לעתיד. סוף דבר שדעת הרב גם הוא בפירוש הפרשה הזאת לא יתכן ולא יתישב כפי פשט הפסוקים. ואמנם הרב רבי אברהם בן עזרא כבר הודעתיך שהפרשה כולה וגם כל הנבואות יפרש על בית שני כאילו לא יאמין לתשועת ה' וגאולתו העתידה אבל הרד"ק כתב שהמפרשים כולם יפרשוה על בית שני וגם אביו ושלדעתו כולה נאמרה לעתיד לבא וכאשר בא לפרש הכתובים אחד אל אחד פירש אותם על דרך המפרשים לבית שני ולא על דעתו לעתיד לבא.

ולכן הנני מודיעך פה מה שירא' לי בפירוש' מתחילת' ועד סופ' מסכים ונאות. ואומר שהנבואות האל' כולם א"א מבלי שניתן בהם קשור וטעם סמיכות לענין א' ולא שיהיו דברים מפוזרי' שאין יחס וערך לזה עם זה וכ"ש הנבוא' הא', כי הנה צריכין אנחנו בהכרח לפרש' כול' על ענין א' אם מספור מה שהי' בבית ראשון או ממה שיהי' בבית שני או ממה שיהי' לעת"ל.

והנה הפרשיו' שלמעל' מזה הם כולם לעת"ל כמו שביארתי בענינ' ולכן נאמר בהכרח שהפרש' הזאת שבאה סמוכה ודבוק' אליהם תהי' ג"כ מענינם שהוא מהמלכת מלך מבית דוד בגאולת ה' ולכן אמר הנה מלכך יבא לך וא"א לפרש זה על נחמי' ולא על בני חשמונאי כיון שא' מהם לא נקרא בימיו מלך כ"א פחת או נגיד או משוח מלחמה וכמו שתרא' בדברי יוסיפון ואיך יאמר עליו הנה מלכך שהכנוי הוא המלך המיוחס לציון שהי' עיר דוד, גם אומרו יבא לך הוא לפי שתהי' ביאתו פתאומית וכמ"ש מלאכי (מלאכי ג, א) ופתאום יבא על היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ואמר שיהי' צדיק ונושע ר"ל שבמעשיו יהי' איש צדיק ובמלחמותיו יהי' נושע האמנם לא תהי' תשועתו ברוב חילו בסוסיו ובפרשיו כי הוא יהי' קודם המלכתו עני ודל עד שלא יהי' לו סוס לרכוב עליו וירכב על חמור, וכן עמו ואומתו יהיו בעת המלכתו עם עני ודל, וזהו אומרו והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלם שלא ימצא בהם לדלותם רכב וסוס, וגם הקשת שימצא באנשים הרגליים לא יהי' בהם וזהו ונכרתה קשת מלחמה כי לא יהי' בהם דורך קשת מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף שעלו בפקיד' מבבל לירושלם עד שלהכנעתם ושפלותם ידברו שלום לכל הגוים.

ואחרי שזכר שפלות המלך ושפלות העם זכר תשועתם ומעלתם והוא אומרו כנגד המלך ומשלו מים עד ים רוצה לומר שאותו שהיה עני ורוכב על חמור ימשול בכל פאות היישוב ואולי שעליו יאמר ג"כ ודבר שלום לגוים וירד מים עד ים כלומר שלא יגבה לבבו עם ממשלתו ומעלתו המתחדשת עליו כי הוא עם היותו רד ומשול מים עד ים ידבר שלום לכל הגוים ויצוה להם שאיש על מקומו יבא בשלום, וגם זה המאמר רוצה לומר ומשלו מים עד ים אי אפשר לפרשו על שרי בית שני. וכנגד העם אמר גם את בדם בריתך רוצה לומר גם אתה ישראל בהיותך בבבל היית עני ודל ומפני דם בריתך אשר כרתי אתך על התורה שלחתי אסיריך מאותו בור שהיה רע וקשה כבור שאין בו מים ששם מפני העדר המים ימצאו תמיד שקצים ורמשים מזיקים כך היה בבל אליכם, או אמר מבור אין מים בו על בבל לפי שלא היתה שם ביניהם נבואה שתכונה במים כמו שאמר ישעיהו (ישעיה נה, א) הוי כל צמא לכו למים, ולכן אתם שובו לבצרון רוצה לומר שובו נא בני יהודה לבצרון והחוזק שהיה לכם בימים הקדמונים כי בצרון הוא מלשון חוזק ותוקף וכן ת"י תובו למהוי כרכין תקיפין כלומר אע"פ שעד עתה לא היה לכם סוס ורכב ולא לומדי קשת שובו עתה להתחזק או שובו לאלהיכם שהוא החוזק הבלתי בעל תכלית והבצרון, כי אתם אסירי התקוה שיש תקוה רבה לאחריתכם ולכן שובו להתישר במעשיכם בחזקה רבה, כי גם היום בזמן הזה מגיד משנה רוצה לומר דוד שני והנה נקרא דוד משנה לפי שדוד היה נעים זמירות ישראל ואותו המלך שיבא במקומו ילמד דעת את העם כמוהו, וזהו אומרו ג"כ כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ר"ל עם היות שאתם עתה דלים מהעושר ומהגבור' מהסוסים והרכב הנה כשתטיבו דרכיכם ויקבץ ה' נדחיכם לא תהיו כן כי אני אדרוך יהודא כלומר בני יהודה וירושלם שגלו אשימם דורכי קשת, גם אביא עשרת השבטים ואז קשת מלאתי אפרים שאמלא את בני אפרים קשת וכל כלי מלחמה, ואז בהתקבצם יחד אעיר את בני ציון על בני יון ולא אמר זה על מלחמות החשמונאים עם היונים אלא שביום נקמת ה' יתעוררו בני ציון להלחם ולהנקם מהנוצרים שיעלו שמה על כל אשר הרעו להם ואז ישימם השם כחרב גבור לעשות בהם מלחמה, וכבר ידעת שכן דרך הנביא ליעד בעתיד בלשון עבר כאלו היה הדבר ההוא כבר נגד עיניהם לכן אמר דרכתי מלאתי והעד שאמר ועוררתי. וזכר כאן היונים בפרט להודיע שאז ינקמו מהם יותר משאר האומות וכמו שאמר יואל (יואל ד, ו) ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים.