אברבנאל על זכריה ט:א

וכנגד הטענה הששית אשר עשו בני בבל ממיעוט העולים בפקידה השיב השם לנביא שאמרו הוא ר"ל לא רבים עתה עם הארץ אבל אם ייטיבו מעשיהם כבר יזכו בקבוץ אחיהם ובהתרבותם לשיהיה רבוים כל כך עצום ורב עד שיתרחב ארץ מושבותם לרוב העם שיהיו בתוכה מבני ישראל באופן שגם מארצות הגוים יעשו גבולים ומגרשים לארץ ישראל להתישב שם, וזה שאמר משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק והיא שגם שם תהיה לשם יתברך מנוחתו והענין שבארץ ההיא תתקיים זאת הנבואה, או שתהיה משא דבר ה' ונבואתו בארץ חדרך כאשר היא בירושלם כי מארץ ישראל תהיה, וכבר אמרו בספרי (דברים פ"א) שר' יהודה ברבי אלעאי דרש חדרך על מלך המשיח והשיבו רבי יוסי בן דורמסקית עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים מעיד אני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש מקום ששמו חדרך ומה אני מקיים ודמשק מנוחתו שעתידה ירושלם להיותה מגעת עד דמשק, רצה בזה שתהיה ירושלם מושלת בדמשק ומשפטה ושופטיה יצוו בה כמו בירושלם, ולפי שתהיה דמשק מארץ ישראל בזמן גאולתה לכן אמר ודמשק מנוחתו כי גם שם תהיה מנוחת השם ושכינתו. וכן אמרו חכמים זכרונם לברכה (ספרי שם) שעתידין שערי ירושלם להיות מגיעים עד דמשק שנאמר (שיר השירים ז, ה) אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק וגליות באות וחנות בתוכה אשר כוונתם בזה גם כן שתהיה דמשק מגבולי ירושלם כי עם היות שנאמר במשיח (תהלים עב, ח) וירד מים עד ים הנה לא תקרא ארץ ישראל ולא יהיה יישוב לשבטים כי אם בארץ הקדושה והקיני והקניזי והקדמוני שלא ירשו עד הנה ובכללם הם אלו הארצות שנזכרו כאן בפרשה, ואמרו כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל מחשבותיהם ומעשיהם פונים לעבודת השם הנכבד ליראה ממנו ולאהבה אותו.