אברבנאל על זכריה ח:י

ואמנם לטענה הד' אשר עשו אנשי בבל מקללת הארץ שגם בזמן היות בית ה' בנוי לא באו הטובות ההמה בימי המלכים הרשעים כמו שזכר עמוס ושאר הנביאים שנבאו על זה ואיך יבאו עתה שהוא חרב, על זה השיבם כי לפני הימים האלה שכר האדם לא נהיה וגומר רוצה לומר כי קודם זה הזמן כשהיו האנשים רעים וחטאים לה' מאד לא היו ראויים לשכר כפי מעשיהם, ושכר הבהמה איננה שרמז באדם המלכים והשרים ובבהמה המון העם ועובדי האדמה, או יאמר שלא היה השכר שהיא ברכת ה' לא באדם ולא בבהמה שלהם ולכן ליוצא ולבא אין שלום מן הצד וגם ששאר האומות לא יעזרו לישראל ולא יצילוהו מאויביו ואשלח את כל האדם איש ברעהו, (יא) או שהסתיר פניו מהם ועזב אותם למקרה הזמן וגם שלח בם חרון אפו ואת האויבים שהם כלי זעמו, אבל עתה בזאת הפקידה בהטיב ישראל את מעשיהם לא אהיה כמו שהייתי בימים הראשונים לעם הזה (יב) אבל בהפך כי זרע השלום אשר ימצא אותם והיוצא ממנו הוא שהגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם ר"ל פריה והתבואה שהיתה נותנת בימי הטובה וההצלחה, וכבר אמר הנביא מיעד על זה לזמן הגאולה ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו (יחזקאל לו, ח) וגומר והנחלתי לעמי את כל הטובות האלה (יג) באופן שכמו שעד עתה היו בית ישראל ובית יהודה קללה בגוים לפי שנחרבו וגלו שניהם כן תהיה תשועתם כוללת אותם והוא אומרו כן אושיע אתכם והייתם ברכה אל תיראו כלומר אל תיראו מדברי הבאים מבבל כי אם תרצו ושמעתם קרובה ישועתי לבוא תחזקנה ידיכם ר"ל במעשים הטובים ועבודת אלקיכם כי הוא יבא ויושיע אתכם, (יד) כי כאשר זממתי וחשבתי להרע אתכם מפני שהקציפו אבותיכם אותי כך (טו) זממתי וחשבתי להטיב את יהודה וירושלם, ולא זכר את ישראל לפי שהיה מדבר על אותם שעלו ברשיון כורש לפקידה שחשב השם להטיב עמהם כמה טובות והצלחות. ולפי שכל זה תלוי בכשרון המעשים (טז) לכן אמר מיד אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש אל רעהו כי הנה בזה ישלם הקבוץ המדיני, וכנגד השופטים אמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם וזכר אלה השלשה בלבד לפי שהשופט פעמים ישפוט כפי האמת הידוע אצלו אף שלא יהיו בדבר עדים והתראה וזהו הדין המסור למלך ולסנהדרין גדולה שמכין ועונשין כדין ושלא כדין כי אם על פי האמת, ופעמים ישפטו כפי דיני התורה המסודרים והוא הנקרא ביחוד משפט, ופעמים יעשו פשרה בין הבעלי דינים כפי איכות הדבר וצורך העת והוא הנקרא שלום, ועל שלשתם אמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואפשר לפרש עוד שמשפט שלום הוא סמוך שיעשו משפט של שלום שהוא הפשרה והביצוע ולא יאמרו יקוב הדין את ההר והענין שלא יהיה ביניהם כי אם שני מיני דינים הא' אמיתי והב' משפט שלום, וכן אמרו בפרק קמא דסנהדרין (ו, ב) רבי יהשוע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום והלא במקום שיש משפט אין שם שלום אלא איזהו משפט של שלום הוי אומר זה בצוע.

ולפי שבענין המשפט יובחנו ד' מיני בני אדם הא' הם הבעלי דינין הב' הם הדיינים הג' הם עורכי הדיינים המליצים והמדברים בעד הבעלי דינין הד' הם העדים לכן הזהיר לכל אחד מהם מה שיעשו ולבעלי דינים אמר דברו אמת איש את רעהו ולדיינים אמר אמת ומשפט שלום שפטו שעריכם כמו שפירשתי, (יז) וכנגד עורכי הדיינים אמר ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ר"ל שלא ישימו עיונם ומחשבותיהם בעריכת טענות להרע בשוא ודבר כזב, וכנגד העדים אמר ושבועת שקר אל תאהבו לפי שבני ישראל הם מושבעים מהר סיני על לא תענה ברעך עד שקר, ועל כולם אמר כי את כל אלה אשר שנאתי נאם ה' ר"ל כי כל אלה הדברים שנאתי אותם ולכן אל תאהבו אתם הדברים אשר אני שנאתי. (יח-יט) ואחרי שהזהירם מה שיעשו ביאר להם בדבור אחר טובות אחרות שיזכו להם אם השמחה והששון בתמידות לא כמו שהיו שואלין אנשי בבל אם יבכו בחדש החמישי כי הנה כאשר תטיבו דרכיכם לא תצטרכו לא לצום ולא למספד על הרעה אשר כבר נעשתה, וזהו אומרו צום הרביעי וגומר יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה וזהו כנגד ההספד, וגם כן יהיו למועדים טובים רוצה לומר לאכול משמנים ולשתות ממתקים שהוא כנגד הצומות שיאכלו וישתו בהם כמו שעושים במועדי ה', אבל זה כולו יהיה בתנאי שהאמת והשלום תאהבו. והנה אמר הייעוד הזה לבית יהודה בלבד לפי שארבע הצומות אינן זכרון לדבר מחרבן עשרת השבטים כי אם לחרבן ירושלם כאשר סמך מלך בבל עליה וכאשר הובקעה העיר וכאשר לכד נבוכדנצר את ירושלם וכאשר מת גדליה בן אחיקם שהיה פקיד בארץ יהודה כפי מה שדרש ד' הצומות רבי עקיבא בפרק ארבע ראשי שנים (יח, ב), וצום הרביעי הוא י"ז בתמוז והוא רביעי לחדשים וצום החמישי ט' באב שבו נשרף בית אלוקינו והוא בחודש החמישי וצום השביעי הוא בג' בתשרי שאז מת גדליה בן אחיקם שתשרי שביעי לחדשים וצום הי' הוא י' בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם וטבת הוא עשירי לחדשים, אמנם בני ישראל אין ספק שיעשו בגלותם צומות אחרים בימים אשר באו עליהם צרותיהם וגלותם שהיו זולת אלה ולכן אמר כאן יהיו לבית יהודה. ועם זה נשלמה התשובה לאנשי בבל בענין הצום והותרה השאלה הרביעית אשר העירותי בנבואה הזאת לפי שמאמר הצום צמתוני וגומר הוא בזמן ההוא והמאמר הזה הוא בתשלום הגאולה: