אברבנאל על זכריה יא:ג

ומפני ירידת היער והשפלתו יילילו הרועים כי שודדה אדרתם שהרועים היו חסים ומתלוננים באותו יער והוא היה אדרתם, וגם הכפירים גורי האריות עם כל חזקם וגבורתם ישאגו ויתנו קולם לפי ששודד גאון הירדן ששם היו מתעלסים. וזה כולו הוא רמז לאומות ומלכיהם בארצותם לגוייהם שחרוב יחרבו בנפול מלכיהם ורוזניהם מאין תקומה. וחכמים ז"ל בפרק טרף בקלפי (יומא לט, ב) תנו רבנן ארבעים שנה קודם חרבן הבית לא היה גורל השם עולה בימין אלא בשמאל ולא היה לשון של זהורית מלבין אלא מאדים ולא היה נר מערבי דולק והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו היכל היכל מפני מה אתה מבעתנו יודע אני שסופך ליחרב וכבר התנבא עליך זכריה פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך, אמר רבי יצחק בר טבלאי למה יקרא בית המקדש לבנון שמלבין פניהם של ישראל. ועוד תמצא להם ז"ל באבות דרבי נתן (פ"ד מ"ה) שאמרו הילל ברוש כי נפל ארז זה בית המקדש שנאמר ותאכל אש בארזיך אשר אדירים שודדו זה אברהם יצחק ויעקב וי"ב שבטים שהיו בוכים וסופדים עליו, הלילו אלוני בשן זה משה אהרן ומרים, כי ירד יער הבציר זה בית קדש הקדשים, קול יללת הרועים כי שודדה אדרתם זה דוד ושלמה, קול שאגת כפירים כי שודד גאון הירדן זה אליהו ואלישע עד כאן. וכפי דעתם בדרשות האלו יראה שהיה אצלם פרשת פתח לבנון דלתיך התחלה לפרשה רעה את צאן ההרגה ויהיה זה סמיכות הפרשיות שאחרי שזכר מה שייעדם שיזכו אליו בבית שני מן הטובות אם ייטיבו דרכיהם ומעלליהם זכר הנביא מה שראה שהיה ענינם והוא שהם ירעו מאבותם, ולא די שלא יעשו מעשים לזכות בהם אל הטובות שחשב האל יתברך לעשות אותם אבל גם עשו באופן שנתחייבו בחרבן העיר והבית וגלות העם והתחיל מפני זה לקונן עליו. והוא גם כן דרך נכון כפי סדר דרשתם: