אברבנאל על זכריה יא:טו

ואחרי שצוה השם לנביא לעשות מעשה מורה על ממשלת הכהנים בבית שני הטובים והרעים מהם צוהו עוד שיקח כלי רועה אוילי ר"ל כלי הרועה המשוגע והאויל במעשיו, כי כיון שגדע שני המקלות נועם וחובלים הרומזים להנהגת הכהנים הטובים והרעים יקח לו כלי אחר מקל או שבט כרועה אוילי וחסר דעת, ואמר זה רמז וסימן למלכות הורדוס שקם אחרי מלכות החשמונאים, (טז) והוא אומרו כי הנה אנכי מקים רועה בארץ שיהיה כל כך רשעה וגס רוח שהנכחדות מהעדר והם הגנובות לא יפקדם ולא יבקשם הנער לא יבקש רוצה לומר הטלה שהוא הוולד בהולדו לא יבקש לקבצו בזרועו, והצאן הנשברת לא ירפא אותה, והנצבה שהיא העומדת במקומה שלא תוכל ללכת לרעות הוא לא יכלכל אותה שם, הנה אם כן לא יחמול על הצאן בשום דבר אבל בהפך שבשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק כלומר שישבר במקלו פרסיהן באופן שבסבתו לא יוכלו ללכת, ולפי שהאחרון מבית הורדוס היה אגריפס המלך האחרון שעלה אספסיאנוס וטיטוס על ירושלם (יז) לכן אמר כנגדו הוי רועי האליל כלומר אוי ואבוי לך רועי רוצה לומר המלך הרועה את עמי שאתה אליל כלומר מלך ורועה בשם ולא בגדר ולא בשום תועלת כאלילים האלמים, חרב על זרועו ועל עין ימינו ר"ל שימות הוא בחרב מבלי מלכות וכמו שאמר זרועו יבוש תיבש שהזרוע הוא רמז למלכות שיפסק ממנו וימות בחרב כי כן היה אגריפס לקחו הרומיים את מלכותו והרגו אספסיאנוס ברומא בחרב, ועל בנו מונבז שהרג עמו והיה אדם חסיד אמר ועין ימינו כהה תכהה לפי שנהרג שם גם כן והיה נכבד מאביו ולכן הראהו עין ימינו. ואפשר שאמר עין ימינו על ירושלם שנחרב כמו שאמר וקמו על מלכות יהודה. והיוצא מזה כולו שברשעת המנהיגים והמונהגים היתה ירושלם לנדה ונחרבה שנית: הנה התבארה הנבואה הזאת והותרה השאלה הששית שהערותי בתחילתה:

ואפשר עוד אצלי לפרש שני המקלות על שתי הממשלות שהיו בבית שני ממשלת הכהנים בני חשמונאי וממשלת בית הורדוס, ולממשלת הכהנים קרא נועם כפי מעשה מתתיהו ובניו ובני בניו ולממשלת מלכי בית הורדוס קרא חובלים. וסיפר מה שקרה למקל נועם אם ראשונה במיתת שלשת הנגידים בני מתתיהו חשמונאי ועליהם אמר ואכחיד את שלשת הרועים כמו שפירשתי, ואח"כ שנכרתו בני חשמונאי ע"י הורדוס ועז"א ואקח את מקלי את נועם ואגדע אותו להפר בריתי כי משם והלאה התחילו הרומיים למשול ביהודה, וסיפר שאמר אל החובלים מלכי בית הורדוס שלקחו הממשלה הבו שכרי כלומר שיעבדו את השם הנכבד ואם לא חדלו שיחדלו מהמלכות, וכפי המשל שהיה מדבר בו אמר וישקלו את שכרי שלשים כסף כי כן היו נותנים לרועה בשכירות שנה אחת. ושהודיע השם הנמשל בזה והוא שהורדוס ירשיע לעשות ולא יעשה עבודה אחרת לש"י כי אם בנין הבית וליפותו בזהב ובכסף כאשר עשה והוא אומרו ויאמר ה' אלי השליכהו אל היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם. ובסוף זכר שגדע את מקלו השני את החובלים שהוא רמז לחרבן בית הורדוס ומלכותו שפסקה מזרעו, ולפי שבזמן החרבן רבו הפריצים והופכה האהבה והאחוה בין בני יהודה אלו עם אלו וגם כן בינם ובין בני ישראל אנשי שאר השבטים כהנים ולוים שהיו עמהם לכן אמר להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל. וצוה השם לנביא שיקח עוד כלי רועה אוילי רומז לטיטוס שיבא על ירושלם ויכבשה וירעה אותה לרעה, וכבר זכרו המדקדקים שאויל ואולת הוא ענין כח ועזות דבר בלתי ראוי ולכן קרא לטיטוס רועה אוילי ר"ל חזק ותקיף להרע כמו שביאר הנכחדות לא יפקוד וגומר, ואולי שעליו גם כן אמר הוי רועה האליל כי היה עובד אלילים, ולפי שהיתה אחריתו להכרית אמר עליו חרב על זרועו ועל עין ימינו וגומר.

הנה כפי כל אחד מהדרכים האלה התבארה הנבואה הזאת ויצא לנו מזה כולו ידיעות אמתיות, אם שהנבואה הזאת מקושרת בעניניה כפי צורך הדרוש וענין המאמר ולכן שערתיה כולה בנבואה אחת עם היות בה דבורים רבים שבאו כל אחד באמירה בפני עצמה, האמנם מפני שנאמרו כולם להכרח הדברים ותשובת המאמרים היו מתאחדים בנבואה אחת. ואם שפרשת המקלות אינה לבד מראה שנראה לנביא כאלו הש"י היה עושה כל זה אלא שהשם צוה לנביא שיעשה כל זה בפעל ובהקיץ להיותו רמז וסימן למה שיהיה בישראל בזמן בית שני והיה הנביא רועה להיותו סימן לרועה ישראל האמתי יתברך, וכן שאר הדברים שזכר כפי מה שפירשתי. וכבר הנחיתיך במעגלי צדק בפירוש הפרשה הזאת באופן שלא יתחייבו אליה על פי דרכי אחת מן הספיקות אשר יפלו על דרכי שאר המפרשים כמו שזכרתי בענינם: